נצמדה לי עלוקה שחרחרה לצוואר
ושתתה לרוויה את הדם שניגר.

אז ביקשתי שתצטרף אלי לגיוס כמחווה
כי אם כבר צוואר אז לפחות גם צבא.

'מה פתאום!' זעקה ואף הוסיפה: 'חצוף'.
'רק כופרים משרתים בצבא,
פרפרים "יושבים" בפרח ושותים את הצוף'.

'אך זה כלל לא הוגן, ואף ממש לא מדויק
את עלוקה לא פרפר, ההבדל הוא מובהק'.

'מה? מה לא הוגן, יא עמלק, יא המן?
נכנס ועדה ועוד תראה מה נעשה
לשכמותך, יא כופר, יא גזען'.

כמובן, שנדון העניין בפרוטרוט
(עם כמה חרדות, עוררויות וטל-טלות)
ואף סוכם ונסגר,
שאקריב את דמי לעלוקה "המפרה"
אה, סליחה ל- פרפר.