תם היא נערה בת שש-עשרה, פתוחה וידידותית, לעיתים יותר מדי.
חבריה ושאר אנשים שהיא מכירה מכנים אותה חמודה, והיא אוהבת
להיות איתם.
והיא גרה בישוב קטן, רחוק מכולם.

תם גרה בישוב הזה מגיל חמש, והיא אוהבת אותו. אבל היא מעולם לא
הסתדרה עם בני גילה שגרים בו. לכן, כשהייתה לה הזדמנות, היא
מיהרה לעבור בית ספר ולהכיר אנשים ממקומות אחרים.
זה הצליח, וכעת יש לה יותר חברים משהיא יכולה לספור.
יש לה כמה חברות טובות שלהן אפשר לספר הכל, יש לה ידידים שאיתם
היא יוצאת לפעמים לטייל בימי שישי בערב, היא מוזמנת למסיבות
יומולדת ובחור חמוד אפילו הזמין אותה לצאת איתו.
חיי החברה של תם מעולם לא היו טובים יותר, ויש לה רק דבר אחד
להתלונן עליו.
שהיא גרה רחוק מהחברים שלה.

היום בערב יש מסיבה בבית של אחת מהחברות של תם, ואתמול בערב
היה לאחד מהחבר'ה יומולדת, ובאף אחד מהמקרים האלה היא לא יכולה
להשתתף, כי אין מי שייקח אותה ואין מי שיחזיר.
תם מרגישה רע, היא מתגעגעת לחברות ולחברים שלה אבל תקועה בבית,
לא יכולה לראות אותם.
לא יכולה לראות אותו.

היא אף פעם לא חשבה על כך קודם, כשרצתה כל כך לעבור לבית ספר
אחר, על כמה נורא זה יהיה עם יהיו לה חברים, ויהיה לה חבר,
והיא לא תראה אותם כמעט מעבר להפסקות בבית הספר.

אבל כשהיא חושבת על כך עכשיו, היא מבינה שגם עם היא הייתה
חושבת על זה, לא היה משנה כלום.
היא רצתה לעבור, ושום דבר לא היה עוצר אותה.
ועכשיו, למרות הקשיים וההרגשות הרעות שהם שם והיא כאן לבד, היא
לא מצטערת שהיא עברה והכירה אותם, כי הם אנשים נהדרים, ועדיף
חברים שגרים רחוק, מאשר בלי חברים בכלל.

אנשים שיש להם חברים כל החיים, לא יודעים להעריך מה יש להם.