כבר מהפעם הראשונה שראיתי אותה הרגשתי את זה. מין ריגוש כזה
בבטן, שמשגע אותך, ובאמת שאתה יכול להשתגע ממנה, אבל לא אכפת
לך בכלל.
איזה פנים טהורות ונקיות, יפות כאלה, כמו שצריך. אני לא אתחיל
לתאר איך היא בדיוק נראית, כי זה די דפוק, אבל בכל מקרה- היא
יפה. ממש יפה. יפה כמו זאת שאתם חושבים עליה לפני השינה,
ונרדמים עם חיוך.
אז ככה שממש נמשכתי אליה, וראיתי אותה, חייכתי, היא חייכה אלי,
חשבתי שאני מתעלף! אבל החזקתי מעמד, והתחלתי לדבר.
קוראים לה יעל. אפילו הקול שלה מגרה. קול כזה קטן וחמוד, שפשוט
גורם לך לרצות להתנפל עליה.
אז ככה שהתחלנו לדבר, וכך עוד יום, ועוד יום, ועוד לא גיליתי
לה כלום בקשר לרגשותי כלפיה.
ככה עברו כמה חודשים, כשבהם כל יום אני מרגיש שאני מפספס אותה
יותר, וכל יום אני רוצה אותה יותר.
אני פשוט דפוק! אני ממש בטוח שהיא גם מעוניינת, אבל לא, אני לא
אעשה כלום בנידון!
אז ככה כבר איזה חצי שנה וכל החברה לא מפסיקים לומר לי כמה
שאני אידיוט שאני לא מציע לה לצאת. ככה להעלות את הקשר לרמה
גבוהה יותר. ואני יודע שהיא רק מחכה שאני אשאל, אבל אני עוד לא
עושה זאת.
אני חושב שאני מאוהב!
זהו- החלטתי לעשות משהו בנידון.
אני מודיע לכולם שהיום זה היום- אני עומד להציע ליעל לצאת.
כולם מתאפקים שלא להרביץ לי, אך עדיין שמחים בשבילי.
אז זהו, אני מתקשר אליה, היא עצבנית. לא בגללי, אבל עצבנית.
חשבתי לא לשאול אותה, את אהובתי הסודית, אבל אמרתי לעצמי שהיום
זה היום! אז ככה שאני שואל אותה אם היא עושה משהו היום, אז היא
אומרת שהיא פנויה. אז אני שואל אותה אם בא לה לעשות משהו
איתי.
"אתה מתכוון ליציאה?" היא שואלת, ואני עונה לה בחיוב.
אני מרגיש את הבטן שלי שעומדת להתפוצץ, והראש מסתחרר לו
בעננים, האוויר הנעים זורם על פני...
"אממ... לא תודה." היא הטיחה בפני!
מיד הרגשתי איך מהרקיע השביעי אני צולל ללהבות הגיהנום.
"לילה טוב" ברכתי אותה, גם היא ברכה אותי, אבל לא היה לי אכפת
כבר.
מזל שהייתי מוכן מראש לאפשרות הבלתי אפשרית הזאת. אז לקחתי את
האקדח שגנבתי מהשוטר ההוא, מסכן, בטח עדיין לא מצאו את הגופה
שלו. והכנסתי את האקדח לתוך הפה שלי. הרגשתי את הקנה הקר בחלל
הפה, ואת הקצה ממש בתוך הגרון שלי.
דרכתי אותו.
שמתי אצבע בטוחה על ההדק, והחלתי ללחוץ עליו בבטחון וברוגע.
עוד שמעתי את הירייה, והרגשתי איך הכדור נכנס לי לתוך הבשר,
מחורר כל חלק שהוא עובר בו, אפילו לא כאב לי. ואז חשבתי לעצמי,
שאולי היא לא שווה את זה, אז בסה"כ היא אמרה לא. אולי היא
הייתה מסכימה אם הייתי מנסה שוב, ואולי בכלל יש יותר טובות
ממנה, צריכות להיות לא?
אבל זה כבר לא משנה כרגע, כי הרגשתי איך שאני נופל על הריצפה,
וזה, אפילו כאב לי קצת. ואז, כבר לא הרגשתי יותר כלום.