היי! קוראים לי שון ואני בן שמונה עשרה.
אני יודע שזה חרא של צורה להתחיל סיפור אבל לא אני מחליט איך
לכתוב אותו.
ואם כבר אז רק שתדעו שאני לא באמת בן שמונה עשרה.
יותר קרוב לבן שעתיים אבל מבחינתכם חייתי שמונה עשרה שנה.
אני לא ממש סגור על איך הייתה הילדות שלי.
לא נראה לי שהיה משהו מיוחד כי אני לא אמור להיות גיבור עם
איזה היסטוריה קורעת לב או סוד אפל בעבר.
אין לי עוד הרבה מה לספר מעבר לזה.
האמת שאני כל כמה שניות מגלה איזה פרט חדש על עצמי.
לפני איזה דקה גיליתי שאני בכלל הומו שזה ממש מדכא שאני חושב
על זה.
חשבתי שלפחות יהיו כוסיות בסיפור המזדיין הזה אבל אני רואה
שאין מצב.
במחשבה שנייה כבר לא ממש בא לי על בנות אלא יותר על גברברים
חטובים ומסוקסים.
האמת שאני די אוהב את החיים ההומואים שהיו לי עד עכשיו.
כמה זיונים מזדמנים ואיזה מערכת יחסים די ארוכה עם מישהו מדהים
המון אהבה וזוגיות וכל הזין הזה.
בעצם קבלו תיקון, אני רואה שהוא יצא די בן זונה בסוף כי הוא
שבר לי את הלב.
מצד שני לפחות הוא גרם לי להבין את עצמי ואת הנטיות שלי.
תודו ששברתי שיא.
גיליתי שאני הומו, התאהבתי, התאכזבתי וקיבלתי את עצמי בפחות
מעשר דקות.
טוב, נראה לי שאין עוד משהו.
לדעתי הסיפור מתחיל עכשיו אבל אם אני אעדכן אותכם מתי שאני
אגלה משהו חדש.
שחס וחלילה לא תרגישו שזו איזה יצירה עם עלילה תלושה וגיבורים
לא מובנים שנועדה לגרום לכם להרגיש כאילו אתם מה זה דפוקים שלא
הבנתם כלום.

אז אני במשרד עכשיו.
יש פה כמה מחשבים, מכונת צילום שבורה וטבלאות יאוש על הקירות.
הגיוני שאני בצבא, לא?
עם כל הקטע של הבן שמונה עשרה וכל זה.
מצד שני תמיד יש מצב שהצהרתי אצל הקב"ן שאני הומו ועכשיו אני
באיזה משרד מפואר במדינה אירופית חסרת דאגות.
רגע, נראה לי שזה בכל זאת הצבא למה אני על מדים די מזעזעים
שבחיים לא הייתי לובש בלי שיכריחו אותי.
אני הומו אחרי הכל אז בטוח יש לי חוש אופנתי בסיסי.
אז אני יוצא החוצה.
וואו, זה כמו פס יצור כאן.
כולם לבושים בגועל נפש הירוק הזה.
לא נראה לי שאני קרבי.
אין עלי אפילו נשק קטן ולא נראה לי שהבליטה הענקית במכנסים שלי
זה אקדח.
דרך אגב, תודה באמת על הזין העבה של העשרים ושתיים ס"מ.
אוקי, חכו שנייה, יש לי עדכון. אני ג'ובניק בבסיס מודיעין
במרכז הארץ (אין לי ממש מושג איזה כי זה ירד בצנזורה אבל אני
שם כסף על גלילות).
כמה בנים עוברים לידי. הם די מכוערים.
Fuck Me!
האפסים האלה אומרים לי שלום.
אין לי עדיין מושג אם אני מכיר אותם או לא אבל אני אגיד גם
שלום.
אגב אני ממש שונא אפונה ואני מתיימר להיות אקטיבי במיטה.
לא ממש קשור פשוט גיליתי את זה עכשיו.
האמת שאני נהיה די מחורמן.
בהתחשב בעובדה שאף פעם לא זיינתי (לא שאני זוכר לפחות) זה
הגיוני.
אני מקווה שהאקשן יגיע כבר.
כנראה שיש אלוהים (או לפחות סופר שמקשיב לי) כי עבר כאן כרגע
כוסון על.
אני חושב שאני אלך אחריו.
אגב התפקיד שלי הוא להיות מש"ק כלום.
אני יודע שעוד כמה שנים זה יהיה ממש סבבה לאיזה שלוש סיפורי
צבא טובים ועוד כמה זיכרונות עמומים אבל כרגע אני די שונא את
זה.

"מה קורה גבר?" אני שומע את עצמי אומר "הכל טוב?".
האמת שזה די מצחיק אותי לשמוע את זה.
אני אומר את זה באיזה טון הומואי-ערסי.
אני לא מבין למה אתם לא צוחקים.
טוב אולי זה משהו שהייתם צריכים להיות שם כדי לצחוק.
אולי בגירסה הקולנועית של הסיפור הזה.
ואם כבר מדברים אז בקצב הזה אין מצב להגיע לקולנוע.
בלי להעליב את היוצר אבל הסיפור ממש חייב איזה זיון טוב עכשיו
ובחורינו הוא מטרה נאה.
אפילו נאה ביותר.
"סתם" אני שומע את הבחור אומר "זיינתי אתמול את החובשת עד שיצא
עשן".
כוס אמק!!!
הוא סטרייט ואם הוא זיין אתמול אז אין אפילו מצב לשכנע אותו
לאיזה ניסוי טוב.
איזה סיפור ענק זה היה אם הייתי מזיין אותו עכשיו ואז הרס"ר
היה תופס אותנו.
אולי גם היו מעלים אותנו למשפט והיינו הופכים לפרות הקדושות של
הקהילה ההומואית על ההתנכלות לאוכלוסיה שלנו.
בעצם יותר ענק היה אם הרס"ר היה איזה נגד צעיר ושווה והיה
מצטרף אלינו.
בעינים כלות, אני מביט בעומרי בערגה בעוד הוא חוזר למשרדו.
מה היה המשפט הפלצני הזה???
נראה לי שמישהו כאן ניסה להעלות את הרמה הספרותית של הסיפור
הזה.
בלי להעליב, זו אולי הבעיה הכי קטנה כרגע.
נראה לי שמציאת עלילה נורמלית קצת יותר חשובה עכשיו, לא?
אין תגובה.
לא צריך.
זין, איך נפלתי על סופר כזה דפוק?
רגע, מה קורה כאן?
הזין שלי פתאום נהיה שתיים עשרה ס"מ דקיקים.
לך תזדיין יא מניאק!
בן זונה!
חרא!
ועוד כמה עובדות שגיליתי לפתע:אני נוהג לזיין כבשים כדי להוכיח
שאני אקטיבי ולצערי אפילו אותם אני לא מצליח לספק.
בסדר, בסדר, הבנתי את הקטע.
שביתת נשק? אני די סומך עליך אחרי הכל.
אולי זו רק אקספוזיציה די ארוכה.
שמונה מאות מילים יש בה עד עכשיו.

מישהי מתקרבת אלי.
אנחנו מתחילים לדבר.
היא די חמודה באופן משעשע כזה.
אמנם אנחנו מדברים אבל אני לא ממש יכול לפרט את הדו שיח.
זה מהקטעים הספרותיים האלה שרק חשוב לציין שאנחנו ידידים ולא
ממש חשוב על מה דיברנו ספציפית.
זה קצת על בנים וקצת על השחרור המתקרב שלה.
בחורה די סבבה אני חייב לציין.
אגב אני צימחוני ואני חולה על לגרום לבנות להידלק עלי.
זה עושה לי טוב לאגו.
אני יודע שזה קטע קצת מנייאקי אבל מצטער.
לא אני אחראי על איך שיצאתי.
בקיצור סיימנו לדבר לדעתי ואני הולך.
נראה לי שזה סוף יום העבודה כאן.
צדקתי! אני בהחלט הולך הביתה עכשיו.
אולי זה הקטע בסיפור.
חייל משעמם ביום אבל סקסי ומסוכן בלילה.
זה כאילו חתיכת ניגוד עצבני שיגרום לכם ליפול באיזה סיום
מפתיע.
כן, זה בטוח מה שהולך.
אני עולה עכשיו על טרמפ הביתה.
אגב, צדקתי בניחוש שלי בהתחלה.
יש שלט ביציאה שזה מחנה גלילות.
טוב ברשותכם אני אתפוס איזה תנומה קלה עד שנגיע לבית.

רגע, מה קרה כאן עכשיו?
אני שוב במשרד בסיס.
איזה דיכאון!
זה היה מהקטעים האלה שמסיימים סצינה.
בגלל זה הייתי כל כך עייף!
הנה הולכת התיאוריה של החיים הכפולים.
אני חושב שאני אצא החוצה לנשום אוויר.
וואו, זה כמו פס יצור כאן.
רגע, לא אמרתי את זה קודם.
נראה לי שמתפתחת פה איזה פואנטה לסיפור.
אולי זה מהסיפורי מציאות האלה.
נו, אתם יודעים למה אני מתכוון.
זה די מתאים עד עכשיו.
הקטע שלא קורה כלום עם הבחור הכוסון ההוא ושאין לי משהו מעניין
לעשות בצבא חוץ מידידות ושיחות חסרות תועלת.
זה הקטע של סיפורי מציאות.
שהם כאילו מלאי תובנות על החיים החסרי תועלת שאנשים מרגישים
כלואים בהם.
על הריק שמתחיל למלא אותם לאט לאט.
על התקווה שזה רק מצב זמני והפחד שאולי זה לא.
די מתוחכם יצאתי בסוף הא?
אמרתי לכם שאני לא אתן לכם ללכת לפני שתבינו הכל.
האמת, אני די מרחם על מי שכתב את זה.
הוא כנראה קם היום בייאוש טוטאלי מהכל.
טוב אני מרגיש שזה הסוף עכשיו אז אפשר להפסיק לפחד עכשיו ולתת
כמה רגעי אמת.
אז ככה:
אני ממש לא מרחם על האפס הזה!
תחשבו רגע עלי.
עוד מעט יעבור הקטע הזה של דיכאון ומלנכוליות והוא יחזור לחיוך
שלו אבל מה איתי?
אני תקוע לעולמים בחיים המסריחים שמתוארים כאן.
הבן זונה הזה עם המצבי רוח שלו.
אולי רק שיסדר לי זיון אחד לפני סיום?
מה אני כבר מבקש?
כן?
שום דבר...
ידעתי שהוא לא יתן לי.
היה שווה לנסות בכל מקרה.
אני ממש שונא את סיפורי המציאות האלה שאני חושב על זה.
טוב, אולי יהיה איזה סיפור המשך מעניין עם כיוון שונה לגמרי.
אני בהחלט מקווה שזה מה שיקרה.
ככה אני מצליח לא לאבד את התקווה.

סוף

בן זונה...