רישום

נבחן: כאן נירשמים?

פקידה: כן.

ניבחן: אפשר להירשם?

פקידה: כן, איך קוראים לך?

ניבחן: ירון נקורסקי.

פקידה: טוב, שב אנחנו נקרא לך.

כעבור זמן מה

נבחן: למה לא קראו לי?

פקידה: יש אנשים שמחכים בתור.

נבחן: אני היחיד שנמצא פה.

פקידה: איך קוראים לך?!

נבחן: אה... ירון.

פקידה: ירון מה?

נבחן: ירון נקורסקי.

פקידה: מממ...ירון... ירון... אין לי פה ירון.

נבחן: מה זאת אומרת "אין לך"?! הרי אני נרשמתי לפני שניה.

פקידה: מה מספר תעודת הזהות שלך?

נבחן: אהה... שלוש מאות, שמונה מאות ועשר, חמש מאות ואחת.

פקידה: חכה רגע.

נבחן: אני אחכה.

פקידה: אתה אלעד גינוסר?

נבחן: לא. אני ירון.

פקידה: מה זאת אומרת לא?! רשום לי פה שקוראים לך אלעד.

נבחן: אבל קוראים לי ירון!

פקידה: אתה בטוח?!

נבחן: מה?! מה זאת אומרת אם אני בטוח?!.. כן, ככה קוראים לי!

פקידה: טוב אין מה לעשות אתה רשום בתור אלעד גינוסר.

נבחן: טוב... מה לעשות עכשיו?

פקידה אתה רשאי להיכנס למאבחנת.

מאבחנת שלב ראשון

מאבחנת: שלום, איך קוראים לך?

נבחן: ירון נקור...אה.. אלעד גינוסר.

מאבחנת: טוב זה לא חשוב. איך אתה מרגיש?

נבחן: בסדר... עייף קצת.

מאבחנת: אני מקווה שזה לא ישפיע על האבחון.

נבחן: אל תדאגי זה לא ישפיע... אני תמיד עייף.

מאבחנת: למה אתה תמיד עייף?

נבחן: בלילות, אני תר אחרי מזון.

מאבחנת: אתה מחפש שאריות אוכל בפחי הזבל?!

נבחן: כן, כל הזמן.

מאבחנת: טוב אני רושמת שיש לך נטייה להשמנה.

נבחן: לא, לא, זה היה בצחוק.

מאבחנת: כלומר בדיחה...

נבחן: כן...

מאבחנת: בדיחות מהסוג הזה מצחיקות אותך?!

נבחן: אהה... לא כל-כך.

מאבחנת: זה מצחיק את חברים שלך?

נבחן: כן.

מאבחנת: כמה חברים יש לך?

נבחן: מה זאת אומרת כמה חברים יש לי?! אהה... אולי שלושים.

מאבחנת: כמה בדיוק.

נבחן: עשרים אולי חמישה-עשר.

מאבחנת: אתה בטוח?!

נבחן: מה?! בטח שאני בטוח!

מאבחנת: במאה אחוזים?!

נבחן: טוב, עשרה! מאה אחוז שיש לי עשרה חברים!

מאבחנת: חברים טובים?!

נבחן: טובים... אהה... אולי חמישה.

מאבחנת: איך קוראים להם?

נבחן: אהה... בצקת, דנידבק, הודי,מורעל ופקקו.

מאבחנת: באמת קוראים לו פקקו?!

נבחן: לא. אנחנו קוראים לו ככה כי הוא בלע פעם פקק ענק של עט.

מאבחנת: גם אתה בולע פקקים של עט?!

נבחן: אולי בלעתי פעם...

מאבחנת: אתה מרגיש צורך בלתי מובן לבלוע את הפקק של העט שלי?

נבחן: לא, זה לא עושה לי את זה.

מאבחנת: איזה פקקים אתה הכי אוהב?

נבחן: לא יודע... אולי אלה של פארקר.

מאבחנת: טוב אני רושמת שיש לך נטייה לבליעת פקקים.

נבחן: אבל זה לא נכון!

מאבחנת: ליתר ביטחון.

מאבחנת שלב שני

מאבחנת: נניח שאתה נופל לקערת מרק. אינך יכול לזוז ואתה עומד
לטבוע, מה היית עושה?

נבחן: טובע.

מאבחנת: ככה?! מוותר כל כך מהר?!

נבחן: את אמרת שאין לי אפשרות להיחלץ.

מאבחנת: אני רושמת שיש לך פחד ממים.

נבחן: אבל זה מרק!

מאבחנת: אתה מעדיף שאני אכתוב שאתה מפחד ממרק?

נבחן: לא.

מאבחנת: נניח שהיה לך רימון רסס נטול ניצרה ביד, מה היית
עושה?

נבחן: אהה... זורק אותו.

מאבחנת: לאן?

נבחן: ליער.

מאבחנת: איזה יער?

נבחן: אין שם יער באיזור?

מאבחנת: אולי...

נבחן: טוב אז הייתי זורק אותו על האויב.

מאבחנת: יש לך אויבים?

נבחן: במציאות או ב"נניח"?

מאבחנת: ב"נניח".

נבחן: אני חושב שכן.

מאבחנת: וככה אתה רוצה להרוג אותם עם רימון רסס?!

נבחן: אהה... כן.

מאבחנת: טוב, אני רושמת שאתה 'פירומן'.

נבחן: מה?!

מאבחנת: אתה מעשן?

נבחן: לא.

מאבחנת: אתה אוהב שמעשנים עליך.

נבחן: לא!

מאבחנת: אני רושמת שאתה אלרגי לעשן ואבק.

נבחן: איפה ניכנס האבק בסיפור הזה?!

מאבחנת: אתה אוהב לנשום שטיחים ישנים?

נבחן: לא...

מאבחנת: אתה רואה!

מאבחנת שלב אחרון

נבחן: זהו גמרנו?

מאבחנת: רק שתי שאלות אחרונות.

נבחן: כן?!

מאבחנת: תן לי תכונה רעה אחת שלך ותכונה טובה אחת.

נבחן: שאלה קשה...

מאבחנת: אין לך תכונות רעות?!

נבחן: יש לי.

מאבחנת: קשה לך לבחור...

נבחן: קצת...

מאבחנת: הייתי אומרת שאתה יהיר.

נבחן: מה?!

מאבחנת: יש לך תכונה טובה אחת בראש?

נבחן: כן, אני מחושב.

מאבחנת: זה קצת נוגד את מה שאמרת בתכונות הרעות...

נבחן: אני לא אמרתי את זה.

מאבחנת: אני אכתוב שיש לך זיכרון סלקטיבי.

נבחן: זה תכונה טובה?

מאבחנת: לא, אבל שתי תכונות רעות זה גם טוב.

נבחן: סיימנו סוף סוף?

מאבחנת: כן, התוצאות ישלחו אליך בדואר.

נבחן: אל מי אמרת שהם ישלחו?!

מאבחנת: אל אלעד גינוסר.