פעם בשבוע הוא בא אליך. הוא מגיע בדיוק בזמן כל פעם. הוא דופק
בדלת ואת פותחת, מבוישת אדומה קצת פוחדת. אבל הוא יודע איך
להרגיע אותך. הוא יודע שאת מפחדת אבל גם שאת מאוהבת בו. הוא
נכנס לדירה מוזג את היין המשובח שהביא, כל פעם משהו אחר, את
לוגמת בזהירות. את לא רוצה להשתכר, את רוצה לזכור כל פרט, רוצה
לחקוק היטב בזיכרון ולהיזכר שוב ברגעים שיבואו. אתם יושבים
שוב, כמו בכל פעם, מסביב לשולחן את מבשלת לו תמיד את אותו מאכל
שכל כך אהוב עליו. חושך בחדר ושני נרות דולקים על השולחן.
ארוחה רומנטית. הוא מספר איך עבר עליו היום ואת שותקת. הוא
מספר על המשפחה ואת שותקת. הוא מספר עליה ואת שותקת. מקשיבה,
מפנימה כל מילה, מחכה לקטע הבא. הסתיימה הארוחה אתם קמים,
הכלים על השולחן, צועדים יחד אל חדר השינה. לפעמים אוחזים
ידיים ומחייכים, לפעמים הוא נושא אותך בידיו החזקות.
אתם נשכבים על המיטה מפשיטים אחד את השניה. את מאושרת כל פעם
מחדש. את אוהבת אותו נהנית שהוא בתוכך. כואב לך שהוא עם מישהי
אחרת אבל פעם בשבוע הוא אצלך. את מחזיקה אותו חזק, מתפללת
שהרגע לא ייגמר לעולם, רוצה שהזמן יעצור והוא יישאר בידיך. כל
פעם מחדש שניה לפני שהוא קם את מקווה שהפעם יישאר לתמיד,
שיעזוב אותה ויאהב אותך. אבל תמיד הוא קם ועוזב, נותן נשיקה על
המצח וטורק את הדלת. שוב את לבד, שוב בודדה שבורה ומאוהבת
נואשות. יושבת ומחכה לשבוע הבא, רק שלא יחליט לוותר עליך,
מקווה שגם בשבוע הבא יבוא, כמו תמיד. |
