בתאל ברייר / שתיקת הבזלת |
אותו העץ הערום, ניצב שם עד עכשיו.
נשאה איתה הרוח את עליו ללא מילה
גם האביב, כבר לא יביא גאולה.
וענפיו מתמוססים עם השנים, עם הרוח
האבנים סביבו דוממות, בלי לשוח,
בלי לשאול,
בלי לומר אף מילה.
והשאול
בהילולה...
ואין ההר גועש
ואין ההר רועש
ויש שם רעש איום, רעש של שתיקה
העשן אילם והלבה - יציקה.
וכבר שנים
כמהות האבנים.
ויש שמיים תכלת
מעל שתיקת הבזלת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|