הוא לא חד כל כך אבל הוא יעשה את העבודה.
נמאס לי אחרי כל השבועות האלה שיכולתי רק להסתכל בה מהצד.
הרופא אומר שזה לא טוב ללחץ הדם שלי עם כל הכולסטרול ושאסור לי
להתרגש.
בולשיט, זה לא מזיז ללחץ הדם שלי, וגם אם כן, שיחפש מישהו
שאכפת לו - בסך הכל פעם אחת. אבל לא אכפת לי יותר, או שהיא
תהיה שלי או שהיא לא תהיה של אף אחד. זה לא שלא ניסיתי
תחליפים, אבל הן סתם נמרחו, אף אחת מהן לא הייתה כמוה. רק חסר
לי שאישתי תדע עליה ועל האחרות.
זהו, הדלת פתוחה כבר חמש דקות והאור דולק - כרגיל, כאילו היא
רק מחכה למישהו. לא לי זה בטוח, לא משנה, אני אעשה את זה
עכשיו.
איפה היא מסתתרת לעזאזל? אין לה כל כך הרבה מקום להיות בו בלי
שיראו אותה. הנה היא, יושבת שם כאילו יודעת שאני בא, ומחכה לי
בשקט.
אישתי תחזור בקרוב אני חייב למהר, טוב - עכשיו או לעולם לא.
תפסתי אותה ומשכתי אותה החוצה, הסכין ננעץ בה ומקלף ממנה את
העור הלבנבן שלה.
עכשיו, איפה שמתי את הלחם?
ככה, אף אחד לא ימנע ממני את התענוג הזה - לחם עם חמאה.