כשהייתי קטן הייתי בטוח שפרחים יש רק על צד הדרך,
בערוגות השונות, בגינות, ולקישוט,
לא תיארתי לעצמי שיש פרחים שאלוהים לוקח אותם לעצמו,
מטפח ומשקה אותם שיהיו מיוחדים רק לצידו, רק בשבילו.

ועכשיו שכבר גדלתי, ונפתחתי לעולם,
אני יודע בברור שכל פרח מסמל משהו מושלם,
הפרחים שבגינה הם הפרחים של אלוהים,
אנחנו מטפחים אותם והם גדלים,
אחרי שהם נובלים הם מגיעים לאלוהים.

ואנחנו האנשים כמו הפרחים,
גדלים ובסוף מגיעים לאלוהים,
שנים הורנו מטפחים אותנו,
נותנים מי אהבה, דשנים של טיפוח ואושר,
מוציאים את הלכלוך המיותר את העלים היבשים,
ובסוף כולנו הופכים להיות הפרחים של אלוהים.

ועכשיו שהפסדתי פרח מיוחד,
שהורי גידלו אותו וטיפחו אותו,
הפרח בליבי נבל,
אני מבין כמה פרחים זה דבר כה מיוחד,
איך אלוהים יצר אותם כזן מיוחד,
לכל פרח שם וצורה משלו,
וכל פרח כמונו מגיע יום אחד ליום הולדתו,
שאותו הוא חוגג למעלה עם אלוהים,
אנחנו כנראה כולנו פרחי האלוהים..


מוקדש לעומר פרג'ון ז"ל אחי הקטן שנקטף
ממחלת הסרטן בגיל מצוות