אימא שלי לא ישנה בלילה.
זה ריטואל קבוע, סיפור ישן, שגרה לילית.
לאימא שלי אין לילה, יש יום,
ויש את ההמשך של היום,
שהוא חשוך,
וקר
ובודד.
החלק הזה של היום מתחיל כל פעם בשעה אחרת
ומשתנה לפי מגוון גורמים שכוללים את הטלוויזיה
אבא שלי ואותי,  אבל בסופו של דבר מתחילים
ונגמרים באותו המקום-
בראש שלה, של אימא שלי.
אישה חזקה במשך היום,
צל של עצמה וחייה במשך הלילה.
אימא שלי לא ישנה בלילה ,
כבר התרגלתי לכל הרחשים הנלווים.
קול צעדים שקט, ניאגרה, קינוח אף קצר
דלת ארון חורקת במטבח, לגימה שקטה של ויסקי.
תמונה תלושה משהו, מטושטשת, של אישה עייפה
שמשקה את עצמה מדי לילה, בתערובת של אלכוהול ודמעות,
ולא מוצאת מנוחה.
אימא שלי לא ישנה בלילה,
היא עומדת בחוץ במרפסת, נראית כאילו היא  עומדת לילל לירח
אבל היא לא מייללת. אישה גאה לעולם לא תיתפס בחולשתה.
לפעמים השכנים מציצים מהחלון לראות אותה,
מסתובבת סביב הבריכה.
אישה עשירה שיש לה הכל,
הכל,
חוץ מלילה.
היא רואה שהם מסתכלים, מבטיהם חודרים אבל לא באמת נוגעים בה,
והיא ממלמלת בשקט, אל עצמה, אליי , אל הירח :
"הם חושבים שאני משוגעת, אני יודעת שאני לא משוגעת,
אני פשוט מתגעגעת, ולפעמים,
כשאתה מתגעגע למשהו שכבר לא ישוב ,
עדיף לך להשתגע מאשר לחיות במציאות בלעדיו."
אישה חכמה אימא שלי, אישה חושבת, חולמת,
ככה זה כשאתה ער כל החיים, היא אומרת במרירות
יש לך ה-ר-ב-ה זמן לחשוב.
אימא שלי לא ישנה בלילה.
היא לא רוצה להדאיג אף אחד, היא לא ישנה אבל בשקט.
לפעמים אני רוצה לחבק אותה, לשיר לה עם הירח דואט לילה טוב,
לראות אותה פעם אחת נרדמת, או לפחות, לפחות עוצמת את העיניים
בהקלה.
אבל שום הקלה לא מבקרת את אימא שלי בלילה לא לילה שלה.
היא לא מאוכזבת, לא מיואשת, לא מבקשת נחמה או רחמים.
היא בסך הכל רוצה לעצום את העיניים,
לשנייה, לדקה, או לכמה שנים.
כל לילה אני מעכל מחדש את העובדה הזאת.
כל לילה זה מציק עוד יותר.
אימא שלי לא ישנה בלילה,  אבל כשהבוקר מגיע
כולם


שוכחים.