מתוך חצאי חיוכים, מתוך פיהוקים עמוקים, מתוך נשימות מהירות,
מתוך אנחות רפויות, מתוך שלווה אינסופית- נכנסת לחיי.
דמך זורם בתוך עורקיי, בתוך עורי את נטועה,
פנייך מצולקות בעיני המצפות לראותך.
לו רק היית יכולה לראות מבעד עיני את שאני חוזה כשקסמך פוקד
אותי.
העיניים המלוכסנות שסורקות את כל הצללים ברדיוס,
הגומה בסנטר שמשווה לפנים קטנטנות מראה רציני,
האצבעות העדינות שמנגנות על עורי במנגינה אחידה ובלתי פוסקת של
אושר, השפתיים האדומות, הם כולם שלי.
ואיך הוצאת אותי מאפלולית חיי אל תוך הלובן הבוהק של נוכחותך,
אל תוך היופי הקסום שלך, אל תוך השלווה המפכפכת כשידיי חובקות
אותך חזק אליי.
פוקחת בעצלות עין הססנית, סוקרת באדישות את תווי פניי ושותקת,
כאילו אין מחר.
ואני גומעת אותך בעיני, כל הבעת פנים, כל תו בפנייך ולא
שובעת.
איך את בתזוזה חסרת חשיבות מרחיקה געגועים מלבי.
ואת שוכבת שם, בדיוק היכן שהנחתי אותך בפעם הקודמת ולא מודעת
אילו פלאים את מחוללת.
את, שבעצם קיומך שולחת לי קרני אור, זו שאהבה נפשי, 20
סנטימטרים של טוהר וקסם שלא ימושו מלבי לעולם. |