רחוב אלנבי שטוף אחרי גשם כבד שירד, האוויר נקי מפיח ומאבק
ואפשר לנשום נשימות עמוקות אפילו באלמבי. בקרן הרחוב עומד תחת
פנס המאיר באור כתום עצוב כזה, אדם מגודל זקן כנראה מחוסר בית,
הוא לא מביט סביבו הוא עסוק בעצמו בשכבות הרבות שהוא לובש
ובשקיות הנילון הרבות העוטפות אותו מכול עבר. אני מבחין בו
מתכופף ומרים שפופרת חצי ריקה של קרם ידים. הוא מתמלא שמחה
כשהוא מגלה שהיא חצי ריקה (כנראה אדם שמסתכל תמיד על החצי המלא
של הכוס), בנחת הוא מתחיל למשוך את ידיו בקרם ונראה כאילו זה
בדיוק מה שהיה צריך, נראה שזוהי משאלה שלו שהתגשמה.
אולי זה באמת מה שחיפש אולי זהו באמת משאלה גדולה שלו?
הקרם הזכיר לי אותה.
היא קמה ויצאה, היה לה קשה להישאר איתי היא אמרה שאני לא יודע
לאהוב, אמרה שתמיד אני אומר לה "אני אוהב אותך אבל..." הופתעתי
קצת כי חשבתי תמיד שככה בנוי המשפט בעברית, אבל היא כבר קמה
והלכה, הלכה לחפש משהו שיותר בקי בשפה.
המשכתי לחשוב עליה גם אחרי שהלכה, אמרתי לעצמי שאים אחשוב עליה
מספיק היא בסוף תחזור.
חשבתי וחשבתי לא הפסקתי לחשוב עליה בכל דבר שעשיתי נזכרתי בה,
כל דבר שאכלתי הזכיר לי אותה כל חפץ בבית העלה את דמותה לנגד
עיני.
לא הרבתי לצאת מהבית רוב הזמן היתי שקוע במחשבות עליה, אולי
היא פתאום תופיע ואז אוכל להגיד איזה חיים ארוכים בדיוק חשבתי
עליך. הבית החל לצבור לכלוך שבמהרה נתן היה להגדירו כזוהמה של
ממש. לא ממש הקפדתי לא לפורר את העוגיות שאכלתי בזמן שאני חושב
עליה. המצב נהיה חמור ונמלים הסתובבו בכל הבית ניסיתי כל מיני
חומרים והם לא ממש עזרו. בסופו של דבר הגעתי להסכם בלתי כתוב
עם הנמלים (ההסכם לא נכתב בעיקר כי נמלים אינן יודעות לכתוב
אבל גם כי אני לא ממש חזק בזה, אבל הסכם זה הסכם).
ההסכם היה שאני מסלק את כל חומרי ההדברה והן מצידן דואגות
להעלים את כל הפירורים כמה שיותר בשקט בלי להיתקל בי יותר
מדי.
זה עבד יופי תקופה ארוכה ויכולתי לחשוב לי בשקט. חיפשתי כל
מיני סוגי פתרונות, היתי אצל פסיכולוג שקשקש לי משהו על העבר
שלי והייתי אצל קוראת בקלפים שקשקשה לי משהו על העתיד שלי כולם
קשקשו ופתרון לא מצאתי. בשלב מסוים ויתרתי לנמלים על הבית
ויצאתי להסתובב בחוץ ולחשוב באוויר הפתוח.
חשבתי לעצמי שלא יתכן שאין פתרון, לא יכול להיות שהיא לא
תחזור, היא חיבת לחזור הרי נועדנו זה לזו. ניסיתי למצוא את
הפתרון אבל הוא לא בא גם היא לא באה, היא לא באה כי מצאה לה
בחור שלא מסיים משפטים ב"אבל" והוא לא בא כי פשוט אין.
איזה מזל למצוא קרם ידים בדיוק כמו שהיה לה.