בלילה שהיתי לבד במיטה, התגנבה אלי מחשבה, מחשבה יפה. היא
הייתה כל כך יפה שנשארתי איתה גם בבוקר אחרי שקמתי. הסתובבתי
איתה ברחוב כולי גאה בה.
עדין לא ממש הבנתי עד כמה יפה היא עד במה היא מיוחדת.
הרבה מהן כבר עברו אצלי במיטה, חלק רק ללילה אחד וחלק נשארו
איתי לתקופה, אבל זה רק כי לא מצאתי מחשבה טובה יותר. בכל אופן
הסיפור איתה היה שונה, היא לא סתם הייתה יפה היא הייתה מיוחדת,
משהו שנתקלים בו רק פעם או פעמים בחיים.
לא רציתי להרפות ממנה, היא הייתה הדבר הכי חשוב לי בחיים, היא
הייתה החיים עצמם.
חברים שלי אמרו לי, שהשתנתי שאני כבר לא אותו האדם שהכירו
ובאמת כבר לא הייתי, הייתי לאדם חדש, אדם עם מחשבה מושלמת.
בלילות הראשונים לא הייתי ישן, רק שוכב וחושב עליה שלא תעלם
לי. עם הזמן הבנתי שגם היא מרוצה והיא לא תלך כל כך מהר.
כשהייתי עצוב היא הייתה משמחת אותי, כשהייתי שמח היא שמחה אותי
אפילו עוד יותר.
חיתי לי חיים נפלאים עד ליום בו התחלתי לחשוב אולי יש מחשבה
עוד יותר טובה, יותר נחמדה, אולי לא יותר אבל שונה, אחרת. אני
צריך לבדוק אם זאת המחשבה איתה אני רוצה לבלות את שארית ימי.
התחלתי לגנוב הרהורים לגבי מחשבות אחרות, לא משהו רציני רק
בקטנה חלומון בהקיץ פה או הירהורון קטן בזמן הנהיגה, לה זה לא
הפריע היא סמכה עלי.
יום אחד הופיע בפני מחשבה אקזוטית שלא יכולתי לסרב לה היא
פיטתה אותי והופ אני חושב רק עליה.
בבוקר תקפו אותי ייסורי מצפון נוראיים הייתי אפור לגמרי רק
רציתי לחשוב על המחשבה המושלמת שלי, המחשבה הכי יפה בעולם. אבל
היא לא באה, כמה שלא התאמצתי היא לא באה אפילו לא לרגע.
שום דבר לא מנחם אותי, אימא שלי אומרת לא לדאוג ושיש עוד הרבה
דגים בים ובסוף אני אמצא
אחת אחרת טובה יותר.
ניסיתי מחשבות אחרות אבל זה לא אותו הדבר, אני רוצה רק אותה.
האמת שלאחרונה מצאתי לי אחרת איתה אני מסתובב כל היום, המליצו
לי לא להתקרב אליה.
אמרו שהיא תגרום לי רק נזק.
היא לא ממש מנחמת אותי, אבל המחשבה היחידה שאני מסתדר איתה,
היא המחשבה על המוות.