במרחקים הבלתי תלויים עפות ציפורי הבכות
כשלדי תימהון על חוט
אשר סיביו דלים.
במדבר המדהים אשר הדיו בו כסלילים של חרס
תרים הכסילים שם
רגל אדם
נשרכת בחול והזמן ניגר בה
בחריקת הבהמות,
בכווית אפסר מלוהט בחניכי התום.
על הטרשים עייפות גבוהה כג'ירף גמלוני
כמו אטרייה שבושלה דייה ועוד.
כגמל אשר המצפן שלו חג.
האבדה נמצאה
במקומה,
מול הנוף הנמרח ונמהל בשמש
הצוללת כאן
ועולה במקום אחר
או
עולה כאן ונקברת במקום אחר
-בעלטת גיזרת עולם וכוכביו ערים.
חרש נתמך הלך מול אש
ושפתו זרה
ומדממת לעצמה
באין אחר
סביב במדבר לדבר
ועצם מבצבצת מן האדמה
בודדה כלסת פעורה.
צנוף בחולצה קריעה
נשען על האי-שם
פיסה מן אין-הזמן
האקראי בארעי בלחישה
קרובה פתאום עד בהלה
השח לו חזרה
מן החשכה.
|
