(לה, שהפציעה, ריפאה והלכה אל מעבר)



מנין ה Sturm וה Drang שהם לך המבוע;
מאין עמל
ה Perpetuum Mobile המפרנס את
כבשן להבך?
לו שוב נתאפשר לי
לחתות גחלי הצבים אל מזבח מלותייך,
ליתן רמצי הדלים במוקד קיומך!

ואין אבוקת-ישותך עוד פועמת באופק,
חדלת מהיות המאור הגדול לממשלת יומי;
פסק עמודך שהלך לפני מהאיר לי הדרך,
הילת קיומך -
רק צריבה עדינה על רשתית קיומי.  

אך גם כי אגרף באזוב שסביב מלוא-חפניים
רועמת שתיקה -
הן נפלה שלהבתך מארזי מקדשי

...וגם אם בדיתיך ואך צל Sommernachtstraum הנך -
הן לא אתעורר.
ותמיד -
אל אישך תשוקתי.









18.10.03