(לה, שהפציעה, ריפאה והלכה אל מעבר)
מנין ה Sturm וה Drang שהם לך המבוע;
מאין עמל
ה Perpetuum Mobile המפרנס את
כבשן להבך?
לו שוב נתאפשר לי
לחתות גחלי הצבים אל מזבח מלותייך,
ליתן רמצי הדלים במוקד קיומך!
ואין אבוקת-ישותך עוד פועמת באופק,
חדלת מהיות המאור הגדול לממשלת יומי;
פסק עמודך שהלך לפני מהאיר לי הדרך,
הילת קיומך -
רק צריבה עדינה על רשתית קיומי.
אך גם כי אגרף באזוב שסביב מלוא-חפניים
רועמת שתיקה -
הן נפלה שלהבתך מארזי מקדשי
...וגם אם בדיתיך ואך צל Sommernachtstraum הנך -
הן לא אתעורר.
ותמיד -
אל אישך תשוקתי.
18.10.03 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.