מממ... אין לי ממש מה להסביר גם פה.
תקראו... ותגיבו... אני רוצה לדעת מה אתם חושבים :))
כשהייתי קטנה, אהבתי להאמין שהחיים הם תעלומה,
אבל עכשיו, אני קמה כל בוקר בלי תשובה,
כשהייתי קטנה, ידעתי בדיוק מה אני רוצה להיות,
אבל עכשיו, אני תוהה אם בכלל רוצה להיות מישהו,
כשהיינו קטנים, היינו כל כך מאושרים, לא היינו מודעים
לכל מה שחסר.
פזמון: פעם חיינו בעולם עם שמיים ורודים,
שדות של פרחים מנייר,
השמש חייכה אלי
ושרה לי שירים יפים,
אבל עכשיו העננים מסתירים את קרני האור...
לפעמים אני אוהבת לצלול בתוך עצמי,
למצוא אוצרות בקרקעית הים,
מסך של עשן מפריד ביני לבין המציאות,
אפילו הרוח לא תגרום לו להעלם,
אל תנסו לשפוט אותי לפי תנועותיי,
לפי חולשותיי, אפילו לא לחשוב!
פזמון 2X |
