יש ציפור שמהססת
לפרוש את כנפיה הלבנות...
אחרי זמן מה,
היא פורשת
ועפה למעלה, למרומים,

וכשהיא עפה, היא לבד,
אין אף אחד חוץ ממנה ומהעננים,
והרוח עוטפת את גופה הדקיק,
את שמחתה,
היא חופשיה :)

מתחתיה רק אדמות ובני אדם,
היא רק מצייצת לה, חושבת לה,
היא לא צריכה אף אחד חוץ מעצמה,
היא שמחה,
היא חופשיה :))

אבל כשהיא בוכה, דמעותיה,
דמעותיה הן כמו עוד טיפת גשם,
וכשהיא צועקת,
צועקת כל כך חזק...
אין אף אחד שישמע, אין אף אחד שיהיה לו אכפת...