בחגיגה ללא נרות ומטביעים באוזני
חותמם לנצח.
אני, לא רוצה מתנה
לא רוצה להיאכל
על ידי רגשות אשמה אולם
בפינה
כשאף אחד לא רואה
נר פרי דמיון מעניק לי משאלה.
בלונים, נרות וחיוך
אינם מותרים פה ואני
מאבדת לאט כל אמונה במשאלות
חוזרת לספה, לפניי גדל התור
משנה לשנה ומתחילה אוספת עטיפות
מתנותיי ברגשות אשמה, חותמת
בשעווה חבויה ונשיקה
סוגרת עוד פינה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|