יש בעולם הזה ילדתי, זומבים. זומבים אינם רק יצורי האגדות. הם
קיימים בתוכנו. חלקם הם אנשים שאנו מכירים. יכול בהחלט להיות
שחלק מהחברים שלך הם זומבים או חלק מהאנשים שאת פוגשת כל יום
בלימודים. קשה להבחין בהם כיוון שהם נראים, מתנהגים ונשמעים
כמעט כמו כל אחד אחר. אם תשקיעי מאמץ מיוחד ותקשיבי בזהירות
רבה למילים שאומרים האנשים מסביבך ולדרך בה המילים נאמרות יתכן
שתוכלי להבחין בהם. אך דעי לך כי נחוצה לכך רגישות מיוחדת.

אומרים שמי שיודע לזהות זומבי בצורה הטובה ביותר הוא מי שבעצמו
היה פעם כזה.
ההגדרה הרשמית אומרת שהזומבים הם החיים-מתים. אני מעדיף הגדרה
אחרת- אלא שעדין לא החליטו. אלו הם האנשים שקיבלו כמו כולנו את
זכות החיים, אך משהו גורם להם להסס ולא להחליט האם רוצים לממש
את הזכות הזאת.

כן יקירתי, לא כל מי שזוכה בחיים בוחר להשתמש במתנה שהוא קיבל.
יש מספר סיבות בגללן אנשים מוותרים על הזכות הזאת: יש כאלה
שהחיים פשוט בלתי נסבלים בשבילם, כואבים מדי מפחידים מדי והם
אינם יכולים עוד לסבול אותם- לכן הם מתאבדים. אבל יש זומבים.
אף אחד לא יודע בדיוק מה גורם להם להיות כאלה, אני יכול לספר
לך רק על התיאוריה שלי.

אני מאמין שיש אנשים שעברו חוויה שגרמה להם להרגיש ולו לרגע
אחד קטן שביב מהעוצמה הטמונה במתנה הזאת שקיימת בכולנו. יש
אנשים שזכו פעם אחת לטעום באמת את טעם החיים.
זה לדעתי התנאי ההכרחי להיות זומבי- לדעת מה הוא טעם החיים.
אותם אנשים, כך אני מאמין,
עומדים משתאים, המומים ומלאי יראה מול הזכות הזאת שניתנה להם
והם אינם בטוחים שהם ראויים לה.  אל יקל הדבר בעינך ילדתי
היקרה - מי שהבין מהי העוצמה האין סופית שקיימת בזכות החיים -
והבין עד כמה נהדרת המתנה הזאת שהוא קיבל - מן הראוי שיהיה בו
חשש ותהיה מה יש בו שהוא זכה לכך. מן הראוי שאדם כזה ישאל את
עצמו מדוע הוא זכה ומה עליו לעשות על מנת לבצע שימוש ראוי ,
ומה הוא בכלל שימוש ראוי.
וככה שבויים בקסם התהייה מתמסרים לשאלה הגדולה ככה הם מפספסים
ומחטיאים לעניין עצמו, מכלים את זמנם בחקירות חסרות תועלת,
דווקא אלו שטעמו, הבינו וחבו יכולים לבזבז את זכותם לחיות.

את רואה את המדפים הללו עמוסי הספרים? שאלת עצמך פעם מי הם
המחברים של הספרים הללו? ומדוע אביך אוהב לקרוא בהם כל כך? מה
יש בספרים הללו שגורם לו להישאר שעות ארוכות לתוך הלילה ולעיין
בהם, לפעמים לקרוא שוב ושוב את אותם קטעים, מהו הקסם של אותם
ספרים? את הרי ראית בעצמך כיצד אביך צריך להסיר את משקפיו
ולקרב את הספרים לעינו כיוון שהוא אינו רואה טוב כמו בעבר.
ראית בעצמך כיצד הוא יושב כפוף עייף אך בכל זאת אינו מרפה.
ראית כמה הוא ממעט לאכול ולשתות, נרגז כל אימת שאנו קוראים לו
לנוח ולו לרגע מקריאתו הבלתי פוסקת. מדוע זה הוא מסרב לצאת
איתך לטיול בחוץ, מדוע הוא קובר עצמו בחדר אפל ביום כל כך יפה?
את רואה את כל זה ואינך מבינה, מה יש שם בספרים הללו?

את זוכרת איך פעם היינו נוסעים כל המשפחה, אימא, אבא את ואני
לטיולים כל קיץ. אני אף פעם לא אשכח את זה. עדיין אני זוכר את
הטעם של הסנדביצ'ים שאימא הייתה מכינה. חמאה, גבינה צהובה
וצנון. מעניין אם בעלה החדש וילדו נהנים עכשיו מהסנדביצ'ים
הללו.

די אל תבכי, אני יודע שאת לא אוהבת שאני מזכיר את גדי. אני
מצטער שהעצבתי אותך, גם אני מתגעגע. למה אבא לא מוצא לעצמו
אישה חדשה, נכון? זה מה שאת תמיד שואלת. אם הילדים של גדי
קיבלו את אימא שלנו, אז לנו גם מגיע. אני מסכים איתך. אני
מסכים איתך שמגיע לנו יותר ממה שאת מדמיינת לעצמך. אבל כל עוד
אבא שבוי בשאלות שלו, הוא לא ימצא לעצמו אישה אחרת. את צריכה
להפסיק לשכנע אותו, זה לא יעזור זו בחירה שהוא צריך לעשות
לבד.

אני ידוע שזה מוזר, דווקא עכשיו שהוא בריא ויכול, הוא לא רוצה.
זה בדיוק מה שאני מנסה להסביר לך, מדוע הוא לא רוצה. מדוע הוא
זומבי. את צריכה להבין שמה שקרה שם בחדר הזה, בחודש הזה בו
אביך התנדנד בין חיים למוות, באותו חודש נורא שהיינו שוכבים
ליד מיטתו בבית חולים הדסה, השאיר עקבות בנשמתו של אביך לעד.
נכון שהוא בריא עכשיו, נכון שהוא מזמן יצא מכלל סכנה, אך הוא
אינו יכול להתעלם, להמשיך בלי תגובה ולהתכחש למה שהוא עבר שם.
מי שעמד מול המוות ויכול לו, אינו יכול עוד להתכחש לעוצמתם של
החיים.


זה עצוב נכון? לראות אותו יושב שם יום אחרי יום נאבק עם השאלות
מתווכח עם הספרים שמחבריהם מתים ממזמן, מנסה למצוא תשובות וככה
הוא מכלה את זמנו, שוכח אותך, שוכח אותי, שוכח את עצמו. את
יודעת? יכול להיות שהוא יצליח. לא דווקא למצוא את התשובה
הגדולה, זו שהאנשות רודפת אחריה כבר אלפי שנים, אלא את התשובה
שלו. את אותה אמת קטנה ומיוחדת לו. הוא יקום יום אחד מהשולחן
הזה ופניו יזרחו מאושר. "מצאתי" ככה הוא יכריז. "מצאתי ועכשיו
אני מבין כיצד עלי לממש את זכות החיים שלי" ושמחה גדולה תהיה
אז בבית. רק דבר אחד אני מקווה אחותי, רק דבר אחד, שהיום הזה
יגיע במהרה, לפני שלא יישאר בו כוח ויכולת להגשים אפילו את
הדבר הקטן ביותר, לחבק אותך.