נעמי קוצ'טומור / אבינו |
כמו חול שאתה אוחז בידיים
אתה מוביל אותם
לנוח בינתיים,
למעלה.
קמים בבוקר מגדלים את גוזליהם
אומרים לך תודה על הגורל שלהם.
ואיך גרמתה לאמונה להיות פיצוץ אחד גדול
ואיך אכזבת גוזלים
לקחת להם הכל.
אתה מביט עכשיו איתם ומחייך
אני שואלת על איזו בדיחה
ואז עוצמת את הרגשות
ובחושך מרגישה נגיעה,
של ידייך.
האם גם אני צריכה לנוח?
או שגם אני נותרתי גוזל?
בבקשה אל תשאיר עוד עץ לבדו
ותיקטוף רק פרח שנבל
בבקשה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|