הגיע הזמן לצאת החוצה, סתיו כבר והפסדת את כל הקיץ.
לשים את הכל מאחורה, לשים ולא לראות, לשים ולא לשכוח,
לשים ולבכות, לשים ולשנוא כי לא נותר דבר.

לבד עכשיו, כיף, עייף, חייב, סתם הרס שלא היה שווה את זה.
בעצם כן היה שווה את זה, אבל לא את זה, אף אחד לא אמר לך שזה
יגמר ככה, אף אחד לא לימד אותך שאפשר להפגע ככה, זה לא אשמתך,
זה בגללי, אני נתתי לך סתם להפגע, לעמוד מול מכונית דוהרת עם
שלט חד סיטרי, אני ידעתי שזה יגמר ככה, אבל לא היה לי את הלב
לעשות לך את זה, ישבתי שם בפנים מחכה שהמכונית תפגע בך שיגמר
כבר העמדות פנים, טוב אולי לא כל הזמן בהתחלה היה כיף שהתניעו
את המנוע אבל אחר כך כבר חיכית לפגיעה, אני ידעתי ולא סיפרתי,
סיפרתי ולא שמעת כי אתה היית מסונוור מפנסי הרכב הדוהר אליך,
כמו צבי בכביש ראשי אתה ידעת שזה מגיע, ידעת שזה יכאב, ולא היה
איכפת לך כי בשניה לפני שהמכונית פגעה הרגשת עדיין אהבה.

עכשיו אתה שוכב שם, שותת דם, מחכה שהאמבולנס יגיע כבר ויטפל
בך, אבל אף אחד לא בא, שמישהו יצלצל למשטרה כבר, נו מתי מגיע
הניידת לאסוף עדויות ולהגיד לך שתוך חודש חודשיים אתה יוצא
חזרה החוצה, אבל אף אחד לא מגיע, כולם בבית מחכים לתאונה שלהם,
כמו צבי בכביש ראשי, מסונוורים מהמכונית שדוהרת אליהם, זאת
שהולכת להרוס להם אהבה שלמה, טוב לא כל הזמן, רק בהתחלה שבסוף
נוצר אהבה זה כמו דם שנכנס לעיניים, שניהם חמים אבל שניהם
מעוורים, אתה לא מבין למה אתה בשוק?

אולי בפעם הבאה אני יגיד לך, לזוז לפחות שלא תפגע בחזה, שלא
יהיו בעיות עם הלב, שהם יגידו לאמבולנס להגיע מהר כי מישהו
נפגע, פעם הבאה לא תהיה כבר כמו עכשיו, פעם הבאה אני יגיד לך
לפני, מה שאתה לא מרגיש אני כן, דבורים מזמזמות לך בראש
ומפריעות לך להתרכז, פעם הבאה אתה זה שתנהג, והם, הם יהיו הצבי
על הכביש הראשי, הם ולא אתה, הם שישכבו שם ויחכו לאמבולנס
שיגיע ללא תקווה, אני מצטער שלא אמרתי, היה לך כל כך כיף, אהבת
כמו שלא ראיתי בחיים, היה קשה לי לראות את הפגיעה אבל כמו
שאמרו לך בצבא, מה שלא הורג מחשל, מה שהורג מחשל עוד יותר.

פעם הבאה, אני, האהבה, לא יתן לזה לקרות, פעם הבאה אתה תנהג
ואני ישב בשקט ויבכה שאתה תדרוס אותם.