את יודעת מה, אני חייב לך אלף נשיקות ומליון תודות. אם יש דבר
אחד טוב שיצא מכל החרא שעבר בינינו, זה שבזכותך ושבזכות
העקרונות שלך נולד לי אח חדש...
אח שאוהב אותי, ואני אותו, הוא דואג לי, וכשהוא נותן לי חיבוק,
זה לא חיבוק של חבר. זה חיבוק של אח - מלא הערכה, כבוד ואהבה.
היום נזכרתי איך ביום שאח שלי הביולוגי טס לחו"ל, אז ביום
למחרת כבר הייתי בבית הספר, למרות שהוא טס ב-4 בבוקר ושלא
ישנתי דקה. אבל רציתי לבוא לבית הספר, ולא בכיתי או משהו.
שחקתי אותה "קול", וכל מי ששאל אותי מה שלומי, אמרתי לו שהכל
טוב, עד שהוא בא, והוא ידע שאח שלי טס והוא ידע כמה שקשה לי,
אז הוא נתן לי חיבוק מלא באהבה, ופשוט נשברתי והתחלתי לבכות לו
בין הידיים, והוא לא נשאר אדיש - גם הוא החל להזיל דמעות,
ופשוט עמדנו ככה, באמצע בית הספר, מחובקים ובוכים, כמו כוסיות
שבוכות סתם ככה, כי בא להן.

בגלל מה שעשיתי איתך, הרגשתי לו חוב אדיר והשקעתי הרבה מאמצים
בקשר שלי איתו, והוא החזיר לי באותה מידה, ופשוט, פתאום ככה,
נולד לי עוד אח. נכון, אני יודע שלכל החברים שלי אני קורא
"אחי", אבל הוא שונה. הוא יותר מסתם עוד חבר. אני יודע שאיתו
אני אעשה את הטיול הגדול שלי אחרי הצבא. בדירה הראשונה שתהיה
לי עם שותפים אחרי שאני אעזוב את הבית, אני ארצה שהוא יהיה אחד
השותפים.
והכל בזכותך, כי את לא נתת לי לעשות את הדבר היחידי שיגרום לכל
זה לההרס, לא נתת לי להיות איתך. אז נכון, מצד אחד כואב לי
שפספסתי אותך, ויש איזה חלק בלב שלי שירצה אותך, תמיד, אבל כל
השאר מודים לך על זה שנתת לי למצוא את האח השישי שלי. לא הייתי
עושה את זה בלעדייך.
וכל מה שנשאר לי להגיד לך זה תודה רבה, אוהב אותך,
אור.