קיבלתי את רוזי בגיל 5 בשביל שלא אפחד עוד מכלבים.
היא ליוותה אותי בנאמנות עד גיל 15:
כשישנתי אצל חברה היא הייתה מחכה כל הלילה ליד הדלת עד שאצא, הייתה באה איתי
לכל מקום ושומרת עליי בקנאות מפני כל דבר אשר היה עלול לפגוע בי, מרעיפה עליי
את חסותה האימהית ונותנת לי את כל מה שרק כלבה יכולה לתת, ותמיד-קצת יותר מזה.
כי רוזי לא הייתה סתם כלבה.
לרוזי היה פחד לא מוסבר מרעשים חזקים. כשהיו רעמים, זיקוקים או פשוט מטוסים
שחצו את מהירות הקול היא הייתה קופצת על הדלת בתחינה שנפתח לה ונשמור עליה.
ואם לא היינו בבית, הייתה "מרביצה" ריצה מטורפת לאיזשהו כיוון שהיא נסגרה עליו
וחוזרת הביתה רק בערב.

אבל מקרים כאלה קראו רק לעיתים רחוקות...

ביום שזה קרה רוזי כבר הייתה מבוגרת - בת 10 - חוש הריח והראייה שלה כבר לא
היו במיטבם והיא כבר הייתה קצת יותר חלשה מגורת הזאב הבלגי השחורה והאנרגטית
שקיבלתי כשהייתי בת 5 .
לא היינו בבית, והיה הרבה רעש. והיא, כהרגלה ננעלה על כיוון ורצה, ורצה, ורצה,
רחוק...

והיא לא חזרה לאחר יום, גם לא לאחר שבוע, וחודש,גם לא אחרי שבדקנו בכל המכלאות
ועשינו את כל הטלפונים הדרושים ותלינו מודעות בכל מקום...
היו כמה קריאות שווא על כלבה שחורה משוטטת-אבל אף אחת מהקריאות לא היו בגלל
רוזי...

והדף הזה, כולו מוקדש לגורונת שלי, שתדע, איפה שהיא לא תהיה, שאני אוהבת אותה,
ואהבתי ותמיד תמיד תמיד אוהב!