אני טעות, אכזבה,
יצור נלעג ללא שם.
בדמעות שלי, חוץ ממני,
מי עוד אשם?
אני לא נקמנית, אבל תובענית,
כמו חתול שרוצה לטיפה.
אני בולעת רגש כמו מים,
אני חיה מאהבה.
אני טועה, מסתבכת,
לא משקרת.
אף אחד לא הבטיח,
אף אחד לא קיים.
בתוך כלוב, כמו חיה,
מתנשמת.
עיינים רושפות,
רק רוח ללא מעשים.
מפחדת, אובדת עצות,
ונשאר רק לחכות,
לתשובה.
מי אשם בזה,
שחסר לי אוויר לנשימה? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.