אם תדע שאני אוהבת אותך, רק דברים רעים יקרו. לא נוכל יותר
להיות ידידים, כי אתה תרגיש בכלל לא בנוח איתי, וגם אני לא
ארגיש כל כך בנוח אתך.
כבר לא נוכל להסתכל אחד לשני בעיניים, בלי להשפיל מבט תוך רגע.
כבר לא נוכל לדבר על שום דבר. אתה לא תרגיש בנוח לדבר איתי, כי
מי יודע? אולי המשפט הזה שאמרת כרגע, יגרום לי לחשוב שאתה כן
רוצה אותי? וחוץ מזה, בכלל לא יהיה לך נעים, כי אתה תדע שאני
אוהבת אותך, אז אסור לך לדבר על בנות אחרות, כדי לא לפגוע בי.
ובטח שלא על החברה שלך. ובטח שלא להיות איתה לידי. כי אתה תדע
שאני אוהבת אותך. וזה יפגע בי. ואתה לא תפגע בי, כי אתה לא
פוגע באנשים אף פעם. כי ככה אתה.
זאת אחת הסיבות שבגללן אני כל כך אוהבת אותך. ואתה תדע את זה.

אם תדע שאני אוהבת אותך, אתה תתנצל. תתנצל שאתה לא אוהב אותי
בחזרה. אבל זו בעצם בכלל לא אשמתך! זו רק אשמתה של החברה הזאת
שלך, כי אם היא לא הייתה, אתה בטוח היית שלי. בטוח היית מתאהב
בי. ואם תדע שאני אוהבת אותך, אולי תבוא ותסביר לי שאתה חושב
שאנחנו צריכים להתרחק, לטובת שנינו, זה מה שתגיד, אבל תחשוב
שזה לטובתי.
אני יודעת שזה יהיה רק לטובתך, כי איך יהיה לי טוב רחוק ממך?
רק לך יהיה טוב, כי כבר לא יהיה לך אותי על הראש, לא תצטרך
לדאוג לבלגן הזה, שהוא בעצם אני. אבל אולי, אתה לא תגיד כלום.
אולי אתה פשוט תתחיל להתרחק לאט לאט, עד שכל מה שיישאר ממך זו
דמות מטושטשת בדמיוני.
אם תדע שאני אוהבת אותך, בטח תשאל אותי ממתי. ובטח תהיה כל כך
מופתע לגלות, שמעולם לא הפסקתי לאהוב אותך, גם כשאמרתי לך
שהפסקתי. ותהיה כל כך מופתע. ותסביר לי שוב כמה שאתה אוהב את
החברה שלך, וכמה זה לא היה טוב אז שננסה אפילו להיות ביחד.
ואני רק ארצה לברוח משם, ולא לשמוע אותך אומר לי את כל מה שאני
בעצם יודעת אבל מסרבת להאמין בו. אני לא ארצה לשמוע כמה אתה
אוהב אותה. אני לא ארצה לשמוע כמה אתה לא מרגיש אלי כלום.
אם תדע שאני אוהבת אותך, בטח תהיה לנו איזו שיחה. שיחה ארוכה
וכואבת, שלא תוביל לשום מקום. כי כל הזמן, אני רק ארצה שתאהב
אותי בחזרה, ואתה רק תרצה לברוח, לצאת מזה כמה שיותר מהר. ובטח
כשאני אגיד לך שאני אוהבת אותך, אני אבכה. ואתה תהיה כל כך
מופתע. ושוב, תתנצל. תתנצל כל כך הרבה. עד שאני פשוט אשנא
אותך. כי למה אתה חייב להיות כזה נחמד ומתחשב? ולמה אכפת לך אם
אני אפגע?
הרי אם לא היה לך אכפת ממני בכלל, היה כל כך קל להתגבר עליך,
כי היית בנזונה, אז לא מגיע לך שאני אוהב אותך.
אבל זה לא ככה. אתה לא כזה. אתה מדהים.
אתה גורם לי להתאהב בך כל פעם שאני רואה אותך מחדש.
אז איך אני אתגבר עליך?
אם תדע שאני אוהבת אותך, אחרי כמה זמן של ניתוק בינינו, אני לא
אוכל לסבול את זה, ואני אבוא ואגיד לך שהתגברתי עליך, ושהכל
בסדר מבחינתי, שוב. ואתה תסתכל לי טוב בעיניים, במבט הממיס
שלך,
ואני אשקר לך.
ואתה תאמין לי. לכל מילה. ונחזור להיות ידידים, ותחזור לספר לי
על החברה שלך שעד אז בטח תהיו כבר שנה ביחד, ואני אחזור לחיות
בשקר. אני אחזור לאהוב אותך בשקט מן הצד, מתפללת ליום שבו תבוא
אלי ותתוודה על אהבתך אלי. אני אחזור ואמשיך לחיות בעולם של
אשליות לנצח.

אז איך זה, שלמרות שאני יודעת שכל כך הרבה דברים רעים יקרו אם
תדע שאני אוהבת אותך, הדבר היחיד שאני חושבת עליו כל היום, זה
לבוא אליך, ולספר לך כמה אני אוהבת אותך, ועוד לצפות שתנשק
אותי אחר כך...?