מה אני כבר יכולה לרשום לאדם כמוך?
אולי אני אתחיל מכמה שאלות שיש לי בראש ו... וואלה אני לא
מוצאת תשובה!
למשל, למה לעזעזל עשית את זה?
למה השארת אותי כל כך פצועה?
ועזוב את כל הפצעים החבלות והשריטות... יש לי לב!
הפצעים והשריטות יעברו, אבל צלקות ישארו, תמיד (ובמיוחד זו
שבלב)
לא נישאר לי הרבה מה לעשות חוץ מלהבין אותך, להבין שאתה לא
נורמאלי, בטח עבר עלייך יום מגעיל והוצאת את כל הכעס עלי,
למרות שאנחנו לא מכירים...
מה?! רצית שאני אזדהה איתך בכאב? אז אם זה ככה אז מה אני צריכה
לעשות כדי שתזדהה עם כל הכאב המזדיין הזה?
שתבין את כל הכעס שבתוכי? מה?
אתה בטח לא מבין למה גרמת, אתה הרי כזה טיפש...
הכל נשאר בגדר השאלות, הרי אני יודעת שלעולם לא תראה מכתב זה!
זה ישאר בלב, ויצא על חתיכת נייר מסכנה שאני שופכת בה את כל
הרגשות שלי ללא הצלחה, אתה כנראה לא מבין מה עשית לי, זה לא
עובר! אני לא מצליחה לישון בגלל הסיוטים, אני לא מצליחה לאהוב,
לבטוח, כל חיבוק כואב!
לא מצליחה לישון בגלל הסיוטים, לא יכולה לעשות כלום חוץ
מאיכשהו להתמודד עם החיים!
עכשיו, אני מנסה להתמסר, יש לי אהבה בחיים!
והיא לא מסתדרת בגללך!  אני רוצה לרצוח אותך, על כל הכאב שגרמת
לילדה שאתה בכלל לא מכיר, קטנה תמימה...
שהייתה כל כך מאושרת פעם...
מקווה שזה יחזור איכשהו...

מוקדש לאיש רע!  שאני אפילו לא יודעת איך קוראים לו!
שהרג אותי!