עפר יצחקי / אפור |
גוש הברזל מבקש אותי לאסוף
קירות הפלדה והעצב מראים לי את הסוף
זרועות ארוכות של אפור אליי נשלחות
סוגרות עליי בקצב איטי של שגרה
ולוחש לעצמי רע...
מילים ריקות בתוכי חולפות
שברי המתכת מתערבבים ברסיסי זיכרונות
עשן שחור צורב בעיניי הדומעות
שפיות דעתי מתנקזת לתחתית חדר מכונות
בתוך קופסת פח מזויינת אין שום מטרה
ולוחש לעצמי אין ברירה...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|