|
את מסתכלת עלי
והפנים שלך אטומות
בעיניים שלך יש רק קרח.
את זוכרת איך פעם
הייתי דייר במחשבתך?
היום אני בקושי אורח.
את מדברת אלי
אבל הקול שלך מנוכר
והפה מנשב בי צינה.
את זוכרת איך פעם
היית שרה לי שירים?
היום כבר לא אומרת מילה.
את נוגעת בי
אבל עכשיו זה רק במקרה
והידיים שלך כה קרות.
את זוכרת איך פעם
היית מעבירה בי חום?
היום נותרו רק זיכרונות. |
|
|
אם אני אבוא
לערב במה,
אתם מבטיחים לא
להפשיט אותי,
להלביש אותי
בתחתונים של
צועני זקן, לגלח
את שיער גופי,
לסמם אותי
ולזרוק אותי
לכלוב של
הקיפודים בספארי
ברמת גן?
אביה האיום
וחששותיו
האישים.
(אם זה קרה
לדודו זר זה
יכול לקרות לכל
אחד). |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.