עפר יצחקי / לבד |
לוהטים מתשוקה בוערים באש הקירבה
שבין גוף לגוף, שבין מגע למגע
עת את שולחת יד עדינה - אני נכנע
עת את שולחת לשון רכה - כולי סערה
ביחד עכשיו ואף פעם לא לבד
מתמזגים בתיאום מוקפד ויוצאים במחול אחרון מטורף
על מצע של קטיפה גופי אז נשרף
ובלילה ההוא היינו גוף אחד
ובלילה למחרת כבר לא היינו
והלילה הזה אני שוב לבד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|