תמיד אומרים לי להשאיר את העבר מאחור.
מה שהיה היה ומה שיהיה...
אבל איך אפשר לשכוח?!
איך אפשר פשוט למחוק, (ואין ביטוי יותר עדין...) סתם כך, או לא
סתם כך, זה לא ממש משנה כי זה פשוט למחוק אנשים מהחיים שלך?!
אני יודעת שדברים צריכים להשאר מאחור..
ותמיד צריך להמשיך הלאה ולתת חיוך, ולשמוח, לגדול, לצמוח
ולפרוח.
וזה גם מה שקורה מן הסתם...
אבל איך זה שתמיד ברגעים הכי משמעותיים אותם אנשים נפלאים
שהשאירו בך חותם כל כך הדוק פתאום צצים במחשבות שלך?!
וזה לא שאתה רוצה לחשוב עליהם, וגם לא לשכוח, אתה פשוט רוצה
לקחת את הטוב ולהמשיך הלאה.
ואתה גם באמת לוקח אותו...
אבל ברגעים הכי קריטיים בחיים שלך , בזמנים הכי קשים שלך וגם
בימים הכי טובים שלך, פתאום צץ לו איזה משפט מהם,איזשהו הדהוד
של קולם בראשך, איזשהו חלום בלתי מוסבר, או ניחוח שהיה ייחודי
להם... איזושהי מתנה שהם נתנו לכם מזמן וקברתם אותה בארון
,וכשסידרתם אותו פתאום היא צצה...
איזשהו מכתב, או סתם ברכת יום הולדת, שכשאתם מעיינים בהם שוב
אתם פתאום מצטמררים.. ונזכרים בתחושה שהיתה לכם כשקראתם זאת
לראשונה , ואז עולה לכם מין חיוך חמים ותמים על הפנים, והרבה
מחשבות טובות וזכרונות חמים מציפים אותכם אבל אז גם מגיע הרגש
הזה... של איזשהו עצב לא מובן, מחשבות של:" וואלה מעניין איפה
האדם הזה היום?! ומה קורה איתו?!"
אבל אתם פשוט לא יכולים להרשות לעצמכם ליצור קשר מסיבות כאלה
או אחרות...
ואז כמה שכיף להזכר זה גם קצת ספק כואב ספק מעציב, כי לפעמים
יש גם איזשהו געגוע בלתי מוסבר מין עצירה בחיים שלך ואיזשהו
פתח שנפער לו, כי פתאום אתה קולט ששקעת במציאות מסויימת , וזה
מעיר אותך ,ומנער אותך לדברים ומקומות אחרים ופתאום כבר אין לך
אויר לנשימה ואתה קולט שאולי היית יותר מידי אטום, אבל אין לך
על מה להצטער ואין לך במה לנבור כי ניתוח של דברים יותר מידי
לא תמיד יוביל לאיזשהו מקום ולהתבלבל ולהסתבך עם עצמך זה
מיותר.
ואז אתה עוצר לוקח נשימה עמוקה והרבה אויר לריאות , אולי מזיל
כמה דמעות.. נשכב לך בשקט, בלילה, במיטה, מחבק חזק תדובי שלך,
ולמחרת קם ליום חדש ולמציאות קבועה שאתה כבר חי בה...
ולוקח תעבר ותאנשים קרוב ללב וממלא תחורים במסטיק כדי שיסתם
טוב טוב וממשיך הלאה עם חיוך גדול והרבה זכרונות חמים.
ומי יודע אולי אותם אנשים עוד יחזרו וצמתים עוד יצטלבו... אבל
עד אז...
ההצגה ממשיכה.
מישהי חכמה אמרה לי פעם משפט שעכשיו יותר מתמיד אני משננת אותו
לעצמי:
"לכל אדם יש תפקיד מסויים בחיים שלך אם הוא הולך כנראה שהוא
סיים אותו, אבל מי יודע אולי הוא עוד יחזור, הספינה לא תמיד
טובעת לחלוטין... אבל מה שכן אסור להאחז בה..."
ומישהו עוד יותר חכם אמר לי פעם...
שאנשים צריך לקחת בערבון מוגבל כי יש להם נטיה להשתנות... |
