אם היית מגיע
לעולם שלי, באיזה יום
שהייתי בו לגמרי לבד,
הייתי מושיבה אותך
במרפסת של ההורים שלי,
הבן שלך,
ומציעה לך סיגריה
מתוך הקופסה החבוטה
שחבויה לי
עמוק עמוק בתוך התיק
ומדליקה לך אותה
עם מצת אדום
ומתחילה לבכות לך
על כל הרע שעבר עליי מאז
שנעלמת,
שזה הרבה לפני שאני בכלל
הופעתי, אבל בכל זאת,
והייתי צועקת עליך
על למה העזת לעזוב אותי
בגיל כל כך מוקדם,
לפני שהיה לי אחד
בכלל,
ואתה היית בטח נעמד
וסוטר לי, כי אמרו לי
שתמיד היית קשה
ואחר הייתי מתחילה לדמוע
ואתה היית מרים אותי מהרצפה,
ומלטף לי את השיער
ונוזף בי על החישוק הקטן שנוצץ
לי באף.
ונושק לי.
כי אבא תמיד אמר
שאותי היית אוהב.