רצתי מהר לתחנה החומה הקרובה שנראתה באופק.
הגשם היה חזק מאד ונראה רטוב יותר מתמיד.
נרטבתי כולי ולא היה לי נעים, לא ידעתי מתי יפסק הגשם ורציתי
כל כך ללכת הביתה.
איש אחד בתחנה שאל אותי אם אני רוצה ליווי הביתה.
עניתי שלא, ושאלתי אותו מאיפה הוא יודע שאני רוצה ללכת עכשיו
הביתה...
"רואים דרך העיניים שלך מה את רוצה"
"שיהיה" עניתי לו, והוא הלך.
בינתיים עברו מכוניות רבות על הכביש והבית רחוק מכאן.
החלטתי לתפוס טרמפ, זה לא יהיה קשה כל כך, כבר למדתי שהאנשים
בעיר הזאת מאד אדיבים ונחמדים, בייחוד לבנות.
עצרה לידי מכונית בצבע לבן, דיי קטנה, נראתה חדשה לגמרי.
בתוכה ישב איש נמוך מותאם למכונית ורזה. הוא נראה זקן.
נכנסתי.
הורדתי את המעיל, הוא הציק לי.
"לאן זה ילדה?" הוא שאל בנחמדות
"לרחוב אמנון 63", עניתי לו.
התחלנו לנסוע... חשבתי שתהיה נסיעה ללא שאלות, הוא לא נראה לי
מתעניין במיוחד, סתם איזה אחד שנסע בכביש והיה לו קצת זמן
בשביל נערה שצריכה להגיע הביתה.
הסתכלתי עליו, היו לו עיניים כחולות כמו הים, ממש כחול עמוק,
עצוב כמו האוקיינוס השקט בערך.
נראה כאילו יש לו דמעות שהוא צריך להוציא, אבל התאפק בגללי.
פתאום שאל אותי:
"אז... את גרה באמנון 63 מה?"
"כן" עניתי לו.
למה הוא שואל אותי את זה, הרי אמרתי לו קודם כבר ששם אני גרה.
"גם אני גרתי שם, לפני המון זמן, עם אשתי השלישית."
מה זה, הוא סופר נשים? אשתי השלישית? כמה נשים כבר היו לו?
בעצם... בטח לא הרבה אם הוא זוכר איפה הוא גר עם אשתו
השלישית.
לא העזתי לשאול אותו על כל הנשים שלו ולמה הוא התגרש ואם יש לו
ילדים.
להפתעתי, בכלל לא היה צורך, הוא סיפר לי אפילו בלי שביקשתי.
"היו לי שלוש נשים, עם הראשונה גרתי רחוק מכאן, בקיבוץ, אהבתי
אותה מאד והיה לנו ילד משותף שקוראים לו גיל.
אבל פעם אחת חבר שלי לקח אותי למסיבה במועדון, בעיר.
השתכרתי מאד, ושכבתי עם מישהי, זה נודע לאשתי והיא התגרשה ממני
ולקחה את גיל איתה. מאז לא ראיתי אותם.
לאחר מכן התחתנתי עם זאתי ששכבתי איתה באותה מסיבה, לא אהבתי
אותה, עשיתי זאת בשביל להתגבר על הראשונה.
היינו ביחד כ-שנה ושלושה חודשים.
התחלתי עבודה חדשה באיזה מפעל לייצור אלומיניום, והתאהבתי
במזכירה, קוראים לה רחל, והיא הייתה הבנאדם היפה ביותר שראיתי
עד אז.
לאט לאט התפתח ביני ולבין רחל רומן, התאהבנו אחד בשני חזק.
אשתי גילתה זאת והתגרשה ממני.
עברתי לגור עם רחל באמנון 63, לאחר כמה חודשים שגרנו ביחד
התחתנתי איתה והיינו ביחד 7 שנים.
היו לנו 3 ילדים משותפים - עדי, שיר וגאייה. גאייה מתה כשהייתה
בת שלוש מאיזו מחלה שלא הצליחו לאבחן אותה.
5 חודשים אחרי שמלאו לי ולרחל 7 שנים ביחד, באתי הביתה והיא
פשוט לא הייתה שם.
ניסיתי לתפוס אותה בנייד והיא לא ענתה.
גם ביום שלמחרת היא לא באה, וגם אחריו, ושבוע אחרי, וחודש,
ושנתיים.
ו5... ואני נשארתי לטפל בילדים והיא לא התקשרה ולא ידעתי מה
קרה.
ומאז עברו 9 שנים, ואני עדיין חושב שהיא נמצאת איפשהו שם, עם
איש חדש, שאותו היא אוהבת וגם ממנו יש לה ילדים יפים ומושלמים,
בדיוק כמו שהיא.

הנה, עניתי לך על מה שהתכוונת לשאול"

"ומאיפה אתה יודע שהתכוונת לשאול אותך?"

"רואים את זה על העיניים שלך"
הוא השיב לי
פעמיים ביום העיניים שלי הסגירו אותי, עד היום לא אמרו לי את
זה, שהעיניים שלי אומרות את מה שיש לי בפנים.
ואולי. תהיתי לי.
האיש נסע לאט מאד, בזהירות, היה נעים לנסוע איתו, הוא לא מיהר
לשום מקום, לא נתן אווירה קרה - גם לא חמה, אבל היה בו משהו
שנתן בי כוח להמשיך לחיות לנצח.
הוא חזק, הוא שרד שלוש נשים, 4 ילדים, שמאחד מהם לא שמע כבר
יותר מ25 שנים, אחת מתה וכל השאר עזבו כבר את הבית, והוא נשאר
לבד.
ועדיין - העיניים הכחולות שלו שיקפו לי את הים, מרחבים של
אכזבות.
רציתי להגיד משהו, אבל העדפתי שלא, אולי אני יקלקל.
ומה יקרה אם...
האוטו נעצר, "אמנון 63" היה כתוב בשלט הרגיל, אבל הוא היה שונה
הפעם, הוא היה השלט של האיש ושל רחל.

"הנה ילדה, נהניתי לשוחח איתך, שמרי על עצמך, שלום."
עשיתי לו כן של תודה רבה וירדתי.
במקום ללכת הביתה, הלכתי לים.
הוא היה רגוע וכחול ועצוב, מלא דמעות של האיש הזה שבוכה על
רחל.
יכולתי להרגיש עכשיו את העיניים הגדולות והכחולות שלו בוהות
בי, זה כאב.
רצתי הביתה, שמתי את התיק על המיטה.
על הכסא החום בהיר בחדר הייתה טבלת שוקולד עטופה בנייר אדום
שני.
"כי חיים רק פעם אחת"
היה כתוב על הפתק המוצמד לטבלה.
מה פירוש הדבר? איך זה מתקשר?
אימא דפקה על דלת חדרי וביקשה להיכנס, אמרתי לה שלא עכשיו והיא
הלכה.
יצאתי החוצה מהחדר, אימא הייתה ליד השולחן ולידה האיש עם
העיניים הכחולות.
ואז חשבתי- גם לאימא שלי קוראים רחל.
אולי האיש הזה היה פעם עם אימא שלי? אולי הים מלא בדמעות שלו
על רחל, על אימא שלי.
ועכשיו הוא בא להגיד לי את זה ולבשר לי שעומד לקרות איזה
משהו.
ואז בטח הם יחזרו להיות ביחד כי אימא כבר הרבה זמן מחפשת מישהו
וזה יהיה נורא מצחיק כי אז אני יספר שהפגישה בין אימא להוא עם
העיניים הכחולות התחילה בעצם בטרמפ שהוא עצ...
"היא שכחה את המעיל שלה באוטו שלי, אני מאד מצטער..." אמר
והלך.