בינות עצים שפופים, דואבים ויבשים
ילדים משחקים עם אורות זוהרים - של פעם.
דשא וירוקת עמומה, מכסים ברוגע
שלהבת וקרני אור נצחיים.
בינות קסם ושקט, עצי החיים
נוגעים לא נוגעים, עלים צהבהבים-ירקרקים
בראשי הילדים.
כשה תמים המקפץ בינות האחו,
ילדות של פעם מבקשת עוד רגע קט.
קשת של שלל צבעי הגועש ופסטל רכים
מכים, מונחים, רובצים, צובעים,
טובעים, מטביעים - חותם של טבע וזוהר עמום
גשם קלות מנתר על חלוקים וסתם אבנים
ומפיץ ריח מתקתק כיין נושן, מזמנים קדומים,
משכר כל ילד, עובר-אורח, רועה צאן תמים.
יערות חיינו ושלכת מעורבת עם קונכיות עתיקות
שפע ימינו ואהבות מסתוריות,
כישוף חלוקי נחל יבש, והנחל אינו עוד.
ומי עדנים נחבאים מתחת לרגלינו
מחביאים ילדות תמימה ושאר מיני סיפורים קלטיים,
שלהבת של קרני לבנה וכוכבים,
מחבקת, מלטפת - את ראשי הילדים.
בינות עצים שפופים - דואבים ויבשים
ופה ושם עוד יימצאו כמה ניצנים
עצים חסונים - מברכי כל הבאים.
דרך חיינו משולה לנתיב עקלקל
של חלוקי נחל יבש ושאר מיני גורל,
וקרני חמה ולבנה - כל אחת בתורה היא
תחבקנו, תלטפנו, תדריכנו - בינות עצים שפופים,
עצים חסונים,
קשתות של גועש ופסטל,
גשמים של ברכה, או סתם גשמים משכרי חושים,
עוברי-אורח, רועי צאן לא ידועים, נסתרים,
אהבות חקוקות, אהבות נסתרות, נוגות,
נוגעות לא נוגעות, עם או בלי תשוקות,
ושלכת תמהר לנפול על גבי קונכיות מרוסקות
יבשות,
וילדות תמימה, או זיקנה של דורות אחרונים
אשר פעם שיחקו עם אורות זוהרים, אלה הם -
הילדים. |