ראש הממשלה אוכל הרבה סביח לאחרונה. הוא אוכל אותו בפיתה, עם
הכל, כולל חמוצים, אבל בצד. חמוצים תמיד בצד. ככה הוא יכול
להחליט לאיזה ביס הוא רוצה להוסיף חמיצות, ולאיזה לא. הוא אוהב
לדעת מראש מתי יגיע החלק הפיקנטי.
רוב האנשים חושבים שראש הממשלה אוכל רק גורמה, אבל זה לא נכון.
בכלל לא. הוא דווקא מעדיף, כמו ראשי ממשלות רבים לפניו ואולי
גם אחריו, לאכול את האוכל של הרחוב, כמו שהוא קורא לזה בלבו,
כמו שראשי ממשלה לפניו קראו לזה. בלבם.
וראש הממשלה אוהב לאכול. אוהב עד מאד, וגם נהנה לגעת באוכל.
הוא מוציא כדורי פלאפל לוהטים ישר מהפיילה של סלים ביפו, ואוכל
אותם לוהטים. הוא מעביר אצבע בחומוס של סלים ומוצץ ממנה את כל
החומוס. סלים עושה הרבה כבוד לראש הממשלה, אפילו שהוא ערבי.
סלים אומר, לפחות ראש הממשלה שלנו לא עושה פוזות שהוא אוהב
אותנו. הוא אומר מה שיש לו על הלב, ואנחנו, הערבים, מעריצים
יושר. סלים לא מכחיש שראש הממשלה יכול לעשות יותר, אבל הוא
אומר שזה לא הופך אותו לשונה משאר האזרחים במדינה הזאת.
סלים, זרוק פה עוד מנה! הלחיים של ראש הממשלה נפוחות ואדומות.
הוא אוכל סחוג בכפית. אפשר לטעות ולחשוב שהוא נחנק מרוב
חריפות, אבל העיניים שלו צוחקות ונוצצות, כך שבעצם, בשקט בשקט,
נראה שהוא די נהנה מזה.
סלים מנגב כוסות קטנות עם מגבת מטבח מלוכלכת ומצביע עם הראש
לכיוון ראש הממשלה. ווללא מג'נון, הוא צוחק. רק אצלנו אפשר
לדבר ככה במין שובבות חוצפנית כזאת על ראש הממשלה, ובעצם על כל
אחד אחר.
וראש הממשלה ממש לא נעלב. הוא ממהר מדי בשביל השטויות האלה,
והוא רק טופח לסלים על הגב. ותמסור ד"ש לאישה, אה?
ראש הממשלה יוצא בלי לשלם. אבל סלים ממילא לא היה לוקח כסף
מאיש כזה חשוב. הוא רק מתפלא איך ראש הממשלה כבר שכח שאשתו של
סלים מתה לפני שנה. אללה ירחמה. אפילו ראש הממשלה בא להלוויה,
עם עוד המון אנשים. והם אכלו המון. סלים עוד זוכר שראש הממשלה
השתגע לגמרי כשהוא טרף את המרק בשר שהכינה אחותו של סלים. טרף
כל הזמן, ואחר כך סימן לשומרים שלו עם הראש וכולם קמו ביחד
וראש הממשלה לחץ את ידו של סלים, וניגב את הזיעה ביד השניה, כי
היה לו חם מהמרק, ואמר לסלים: מהשמיים תנוחמו.

עשר דקות אחר כך יוצא ראש הממשלה מהחומוסיה של סלים עם הפמליה
שלו לפגוש את הנכים בפארק הירקון. הרכב של ראש הממשלה מפליג
בשלווה ובמהירות מופרזת בשדרות רוקח מלווה בניידות משטרה
רעשניות שמפנות את הדרך עבור המכונית הגדולה והמרובעת שלו.
כשהם מגיעים לפארק, רוכן עוזר ראש הממשלה לאוזן של הבוס שלו
ושואל אותו אם הוא צריך להתפנות. ראש הממשלה מגיב בבדיחה קטנה:
"למה להתפנות, מה אני, התנחלות?" אבל זאת לא בדיחה מוצלחת כל
כך, כי אף אחד לא צוחק. אפילו הנהג לא צוחק. והוא אחד כזה שכל
היום צוחק. אפילו שיש לו כיפה.
הפמלייה המכובדת מגיעה למקום ההתכנסות ההפגנתית של הנכים
שמניפים שלטים גדולים יש להם הרבה תלונות, לנכים, והם לא
מסתירים אותן. להיפך, הם כתבו אותן על השלטים שלהם וחלק מהם גם
צועקים כל מיני דברים על קיפוח ורווחה. על הדשא יושבות המשפחות
של הנכים, עם הילדים והכל. הם פותחים צידניות, עם סלטים של
צבר, ומסדרים מנגלים יפים יפים עם שישליקים, וסטייקים, וכבד
עוף, והמבורגרים, ונקניקיות לילדים. יש גם המון בקבוקי קולה על
שולחנות ירוקים שמחוברים לכיסאות ירוקים שמתקפלים למזוודה
נוחה.
הריח של הבשר הנצלה מושך מאד את אפו ובטנו של ראש הממשלה, אבל
אדם במעמדו חייב להתאפק. וכאדם בוגר הוא צריך ללמוד לדחות
סיפוקים. לכן הוא ניגש ללטף את ראשיהם של הילדים שמשחקים בכדור
וילדות שמשחקות גלגלון עם גומי של תחתונים. ראש הממשלה מיד שם
לב שהילדים זזים כל הזמן ממקום למקום והוא לא יכול לתפוס אפילו
אחד מהם כדי ללטף את ראשו ולשאול אותו אם הוא תלמיד טוב.
הילדים האלה לא נראים רעבים בכלל, חושב לעצמו ראש הממשלה ומקמט
את מצחו.
עוזרו של ראש הממשלה מבחין במצוקתו הגדולה ומכוון אותו אל
קבוצת נכים שמתגודדת ליד אחד המנגלים. חלקם יושבים בכיסא
גלגלים, וחלקם יושבים בכיסאות רגילים. גבר קטוע יד קם וניגש
לראש הממשלה ולוחץ את ידו ביד שנותרה לו. השמאלית. במקום ידו
הימנית יש רק  שרוול ריק. ראש הממשלה נרתע קצת, אבל הוא לא
מראה שום סימן. הוא? שראה הכל במלחמות ישראל? מה זה יד קטועה
בשבילו. הוא מדבר עם קטוע היד, רפי, שמרחיב ומספר לו שהלכה לו
היד בתאונת דרכים. ראש הממשלה מהנהן ומשתתף בצערו, ותוך כדי
השתתפות בצער הוא מתקדם בצעדים קטנים ואיטיים, כדי שרפי לא
יחשוב שהוא לא מתעניין בבעיות שלו, ושאולי יש לראש הממשלה משהו
חשוב יותר לעשות, כמו למשל לעשות שלום. או מלחמה, או לאכול
משהו.
ורפי, נכה טיפוסי, חושב רק על עצמו, הולך לצדו של ראש הממשלה
ומייגע אותו בפרטים רבים. שלא לדבר על הפמלייה שצועדת
בעקבותיהם עם אצבע על ההדק. רפי ממשיך ומספר שהלכה לו גם כף
הרגל בתאונה הזאת, והוא היה בשיקום שנה וחצי, אבל עכשיו הוא
כבר למד לחיות עם הפציעה שלו, והוא שמח שאפילו שהוא אימפוטנט
מאז הטראומה לפחות הזרע שלו עדיין שווה משהו, וזה באמת לא נורא
שהוציאו לו את זה ישר מהביצים, ועכשיו אשתו, רוחמה, בהריון.
וראש הממשלה מהנהן ופוסע, ומדי פעם ממלמל "אני מבין" ו"אהה",
וממשיך לכוון את עצמו למנגל שמפיץ ריח כל כך טוב וחושב, רק שלא
ילך לי התיאבון מהסיפורים האלה. הוא גם מתערב עם עצמו שזה כבש,
אבל מקפיד לא לעורר בלבו ציפיות יתר.
ואכן, אלו קבבים מבשר כבש, וראש הממשלה אוכל אותם בצלחת יפה
שמגישה לו רוחמה, אשתו של רפי. עם טחינה, סלט גזר חמוץ,
ועגבניות שרי, וכף חומוס של צבר, ואפילו קטשופ. רוחמה עם הבטן
הגדולה נחמדה מאד ומחייכת אל ראש הממשלה כל הזמן. היא שמה יד
אחת על הגב כמו שעושות כל הנשים ההריוניות כדי להראות שקשה
להן, ואומרת לו שזה כבוד גדול לארח אותו. היא מתעניינת אם הוא
רוצה עוד. ראש הממשלה רוצה עוד, עם חמוצים, ואוכל לסירוגין ביס
עם גזר מוחמץ, ביס עם בלי גזר מוחמץ.
בסוף הארוחה ניגש ראש הממשלה לרפי, ומחבק אותו באומץ. רוחמה
מצלמת אותם ביחד. אחר כך ראש הממשלה מצטלם עם רוחמה ורפי מצלם
אותם. אחר כך רפי רוצה להצטלם עם האקדח של המאבטח של ראש
הממשלה אבל נגמרים הפילמים, אז הוא מוותר בצער. לפני שהפמלייה
עוזבת את המקום שואל רפי את ראש הממשלה אם אפשר לסמוך עליו שלא
יפקיר את הנכים וראש הממשלה מחייך לרוחמה ואומר לו: נראה מה
אפשר לעשות.
ברכב הממלכתי שטה הפמליה, וראש הממשלה פותח את כפתורי מכנסיו,
ומתוך תחושת הקלה ורווחה, מאבד שליטה ומשחרר אויר. נו, נופח
כאחד האדם. העוזר שלו מקבל מיד פרצוף רציני ביותר, ותוקע את
עיניו בתוך הדפים שבידו. שלושת שומרי הראש של ראש הממשלה לא
אומרים דבר, והנהג שצוחק תמיד מתרכז חזק בנסיעה ומקלל את עצמו
ששכח להרים את החלון המפריד בינו לבין הנוסעים. כולם שותקים.
כולם שותקים ואיש לא מעז לפתוח חלון. ראש הממשלה מרגיש לא נוח.
נו שמישהו יגיד משהו. אבל אף אחד לא אומר דבר, והנסיעה לבורקס
ללא הפסקה נראית לכולם ארוכה וריחנית מתמיד.
כשהם מגיעים לבורקס ראש הממשלה נכנס לשירותים אחרי ששומרי הראש
שלו מפנים בדחיפות את כל הלקוחות וסורקים את כל המקום.
הוא רוחץ את ידיו ואת פניו, ומביט בעצמו במראה. הוא חושב שהוא
נראה לא רע בסך הכל. קצת עייף, אבל עדיין בכושר. הוא משחרר
מהרווח שבין שיניו עלה ירוק של כוסברה מהטחינה של רוחמה ונכנס
לשירותים.
בינתיים שפרה הנחמדה מכינה לראש הממשלה את המנה הקבועה: שני
בורקס, אחד עם רוטב פיצה ואחד עם תפוחי אדמה ופטריות, שתי
ביצים, רסק עגבניות, סחוג ירוק, ודיאט קולה. אצל ראש הממשלה
בורקס הולך רק עם דיאט קולה. וחמוצים בצד.
ראש הממשלה אוכל ומביט בעצמו במראה שעל הקיר. הוא חושב שזה לא
מכובד לשים מראות במקום שאוכלים בו. הוא מסמן לשומר הראש הצעיר
שעומד בפתח המסעדה ושואל אותו אם זה מה שהולך היום. אנשים
מסתכלים על עצמם אוכלים. השומר מושך בכתפיו כי הוא לא יודע
כלום על מראות בתוך מסעדות. הוא שומר ראש ולא מסעדן או זגג,
לכן אף פעם לא חשב על העניין הזה.
ראש הממשלה משחרר את השומר לפתחו וממשיך לאכול את הבורקס עם
הפיצה. הוא שם לב שהאור בבורקס מאד חזק. אור פלורסנטי לבן,
שכמעט מסנוור אותו. הוא שוב מביט בעצמו במראה, ממליח את הביצה,
ובולע אותה שלמה. אחר כך מחייך לעצמו לרגע. לא רע, אני עדיין
בכושר.
ראש הממשלה אוכל את הבורקס עם תפוחי אדמה ופטריות. נשארת לו
ביצה אחת, הרבה רסק וסחוג, וצלחת החמוצים. ביס עם חמיצות, ביס
עם לא, ביס עם חמיצות, ביס עם לא. ראש הממשלה שוקע במשחק הקטן
שלו, עד שנגמר הכל. הוא שותה בשלוש לגימות גדולות את הדיאט
קולה, אבל משאיר קצת כדי שלא יחשבו שהוא מתנהג בחזירות כמו
איזה שלוך או בן מיעוטים, ואחר כך קם, מנגב את ידיו בתוך הכיס
של המכנסיים, לובש את הז'קט שלו בקושי, ועם עזרה של השומר,
ויוצא מהמקום אל הרחוב שהתרוקן מאנשים.
שומרי הראש נצמדים לראש הממשלה, ולא נעים להגיד, אפילו תומכים
בו קצת כשהוא הולך לאט לאוטו. זו הליכה של כמה שניות, עד שפת
המדרכה, אבל כשהם מגיעים לאוטו, הוא חסר נשימה כמעט. עוזרו של
ראש הממשלה, שממתין באוטו, יוצא ממנו בדאגה רבה, ושואל אם צריך
להזמין רופא.
לא, הכל בסדר, אני רק צריך לנוח קצת, מתנשף ראש הממשלה. אתה
בטוח, אדוני? כן אני בטוח. הנהג עבורו את הדלת ועוזר לו להיכנס
לאוטו. העוזר ושלושת השומרים מפנים לו מושב שלם כדי שיוכל לשכב
מעט. הם נוסעים לביתו הפרטי.
בינתיים, בשיחת טלפון קצרה מבטל עוזרו של ראש הממשלה את
השתתפותו בישיבה של הוועדה לקידום מעמד האישה שדנה באלימות
כלפי נשים שהולכת ומחריפה בחודשים האחרונים. ראש הממשלה מקבל
עדכונים לפחות פעמיים בשבוע על גבר שרצח את אישתו, או גרם לה
חבלות קשות, או בעט בבטנה כשהיתה בהריון וגרם לה להפיל את
תינוקה.
העוזר מבטל ראיון טלפוני רדיופוני שאמור היה להתקיים אחרי
הועדה, בו ראש הממשלה היה צריך להסביר למה מקצצים את הפנסיות,
את קצבת הילדים והחד-הוריות. כמו כן מתקשר העוזר לשדה התעופה
כדי לדחות את טיסתו של ראש הממשלה לדליאת אל כרמל, לנחם הורים
של חייל דרוזי שמת ממכת שמש בתאונת אימונים, ועל הדרך מבוטלת
גם השתתפותו בערב התרמה למען מילואימניקים נפגעי הלם קרב,
וביקור קצר בגדוד של גולני שאיבד שלושה עשר חיילים במבצע
הביטחון האחרון.
שלא תבינו לא נכון, כל הדברים האלו מחרידים ומזעזעים את ראש
הממשלה, אבל ביננו, מה הוא כבר יכול לעשות הערב? הוא כבר לא
יוכל לשנות כלום היום. עדיף לו ולנו שילך לישון. ראש הממשלה
מנמנם לו באוטו והסביח מהבוקר מתערבב לו בבטן עם הכבש מאחרי
הצהריים, עם המרק בשר של אישתו של סלים שמתה לפני שנה,
והפלאפלים הקטנים והנחמדים של סלים ברוטב פיצה וביצה עם טחינה
וחצילים. חמוצים בצד.
שניות לפני שנעצמות עיניו, ברכב השרד עם נהג צמוד, שלושה
שומרים ועוזר קטן אחד, ראש הממשלה מחייך לעצמו חיוך קטן. זה
היה יום ארוך מאד, הוא חושב. זו עבודה קשה, להיות ראש ממשלה,
הוא מפהק. מחר. מחר אני...