עיני חודרות,
מבטי תוהה,
ראשי ריבוני ברהב.
עצבותי הקודרת
מעניקה לי עטרת.
אין פצע פתוח
ודמי קולח,
בעורי חטטים
ממצע המחטים,
עליו אלין, זחוח.
לשווא אמצא משכב,
בקרנות רחוב כדל,
בבתי בושת -
מקום אין בם,
או בקברים -
שארון תפסם,
לא אמצא מנוחתי,
לא אמצא לעולם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|