היום פגשתי מישהו שלא ראיתי הרבה זמן. פעם היינו בקשר טוב, אבל
כבר כמעט שנה לא ראיתי אותו. הוא בא אליי, אמר: 'שלום, מה
שלומך?' הפרצוף היה מוכר, אבל לא זיהיתי. לאט לאט קלטתי מי הבן
אדם שעומד מולי ומדבר איתי. הייתי בהלם. היתה לו כיפה סרוגה על
הראש, זקנקן קטן והראש שלו היה מגולח. לא הבנתי מה קרה לו.
בהתחלה לא הבנתי למה הוא חזר בתשובה. עד שנזכרתי - לפני כשלושה
חודשים האח הגדול שלו הלך לשחק כדורגל עם חברים, ובאמצע המשחק
הוא פשוט נפל ואיבד את ההכרה. לאחר מכן התברר שהאח קיבל דום
לב. הוא שוכב בבית חולים כבר שלושה חודשים ללא הכרה, הבן אדם
צמח כתוצאה מאותו דום לב. כנראה שזאת הסיבה לכך שאותו בחור חזר
בתשובה. לא יודעת.
אני לא מבינה מה גורם לאנשים לחזור בתשובה, כאילו, לא יודעת.
מה גורם להם לחשוב שדווקא זה מה שיעזור להם? מה גורם להם לחשוב
שזה יתקן את מה שקרה? מה גורם להם לחשוב שזה באמת ישנה משהו?
אני לא חושבת שזה באמת יעזור. תראו, אם אנחנו כביכול כזה "עם
סגולה" ואלוהים באמת כל כך שומר עלינו ואנחנו כל כך חשובים לו,
אז איך אפשר להסביר את הפיגועים? איך אפשר להסביר את זה שכל
יום נהרגים אנשים בתאונות דרכים? איך אפשר להסביר שהחיילים
שלנו (שלנו!!), שבסך הכל מנסים להגן על "ארץ הקודש", נהרגים?
איך אפשר להסביר את השואה, את כל הרעב והעוני? הרי אנחנו "עם
סגולה", לא? הוא אמור לשמור עלינו, אנחנו כביכול "ילדיו של
האל". יש בי כל כך הרבה כעס כלפי הנושא הזה, כל כך הרבה ייאוש.

עובד איתי בחור דתי (חוזר בתשובה כבר שנתיים). הוא אמר לי שלכל
דבר יש סיבה ושכל דבר קורה כי כך הוא נכתב מלמעלה. הוא גם דואג
להזכיר את כל ה"ניסים" שהיו. את הדברים הגרועים הוא לא מזכיר.
אני אישית לא מאמינה בזה. הוא אפילו נתן לי לראות כל מיני
קלטות שמסבירות על כל הנושא הזה, הוא אמר שכך אני אקבל הרבה
הסברים. לא התחברתי לקלטות האלה ובטח שלא קיבלתי את ההסברים
שכביכול הוא אמר לי שאני אמצא שם.
זה נראה לי נורא פתטי לחיות את החיים שלך לפי דרך חיים ואמונה
של מישהו אחר. אם אפשר לקרוא לזה כך. עדיף לחיות בדרך חיים
ובאמונה שלך בעצמך, לא?