אביר אחרון לא יקום לתחייה.
מחליפיו השנונים שנויים לכפרות. בני אלמוות.
התהום האוכלת אותנו, בצבעים אדומים ושחורים
בסופם הקטוע - מזינה דמיונות צלבי קרס.
ארץ אוכלת יושביה שם למטה, אביר.
הזיותיה מדממות משיח.
"משוח מלחמה בשעה שהוא מדבר אל העם - - - "
פורקן כידונים.
אביר אחרון. מושחת ונמשח במותך. עבירה
שאין עמה קלון, שגעון אבירים אחרונים מני אז.

(אביר עצמות וקסדה מחלידה בטירות אנגליות.
ההיסטוריה יונקת את דם אביריה בלי טרחת הווידוי.
אביר מסומן למולך. פוליטיקה היא עסק לארכיבישופים.
שותפות רב צדדית משני צידך. "For King and Country".
מותחת זרועותיך בעידכון השבועי של הלחם והיין.
ממסמרת כפות ידיך)

בני אלמוות שנויים הם יורשיך, אביר מבולבל.
חזיתם עט שנונה, ערוכים כפלנגת מצפון מיוסרת וששה
לקרב כותרות.
תרנגול כפרות מדושן מכחש בהם אלף וקם.
ובטרם ייקרא עיתון בוקר, יוכחש בך מס התמימות.
והיא, קורבנות לא בוררת.
בני אלמוות שתויים הם יורשיך, אביר מכודן.
מוגנים בברט השמוט מתבצרים על גדות סיין (מכשול מים רומנטי)
צחנת קרב רוקפור ודם סוביניון מרטיטה נחיריים, וברק
טירופם מכחיל בדמך את בדם.

שגעון אבירים מתורגם לשבעים לשונות. כל שפה
וטירוף דעתה הידוע. כל לשון ומותה בידה.

ממשלות יעלו וירדו. מלכים ייערפו אל שולחן הקלפים. בתולות
ייחזו אלוהים. (ניסיון מדולל להיות שוב אם השנה בה תחל הספירה
מחדש)
יורשיך עוברים לסוחר, האביר. צלבי שיש קרים
שבזים לחילוף העונות. אינם נרשמים בפנקס קבלות ואינם נפרעים
למוטב.
אין חשבון. נכון, האמנת. ידעת דינם הגזור של כופרים. "הפרוטסט
יישרף",
לותרני אחד לא היה מפהק בזמנך. זה זמן מצוין בו ידע העולם
רק קו אורך ורוחב אחד, למסמור הכפירה וכפרת המסמר.

אם נוספו לו קרסים, זה כיפוף טווטוני זמני
שניתן להבין. והשאר דמיונות על תהום מרותחת ופחד מאופק
סגור. כי הללו נוטים לכופף כל דבר במועל זוית ישרה.
אתה מת, האביר, והפיהרר יחיה על מפות בחדרי מבצעים.

אביר אחרון. לא תקום לתחייה. בלדר כפרת חטאינו.
כי מות אפיסת הכוחות בשער העיר הוא הצ'ק הפתוח
של הקרב אשר לא יסתיים לעולם.
יש לאתינה אשראי, ולמרס מזומן, ולכל אלי המלחמה, בכל זמן
לפרוע שטרות בדמך.
(המאה העשרים ואחת, היא שומרת מסורת קדומים קפדנית.
ליבה אינו גס במשחק הנערים הרצים וקורסים בשערי
הערים).

אנדרטות צומחות היטב בערוגות חורצות עולם.
אביר אחרון ייאסף אל שמות. יתפזר לרוחות. כמו כולם.