אתה יושב מול המחשב שלך ומקליד. השעות עוברות ואתה לא שם לב.
האוויר בחדר עומד, עוד לא טרחת לפתוח את החלון מהרגע שהתיישבת.
האור של המסך מרצד על פנייך הלא מגולחות. כבר שבועיים שלא
התגלחת. בעצם, כבר שבועיים שלא אכלת או ישנת כמו בן אדם. מן
טירוף אוחז בך. העיינים דומעות ומבקשות להיסגר. אך אתה ממשיך
בשלך, חסר כל עניין בסביבתך.

את יושבת מול המחשב שלך ומקלידה. כבר שעות שלא קמת, הפה יבש
למים ואת מתעלמת. התריס פתוח אבל החדר כה חשוך. האור היחיד
שמאיר את פנייך העייפות הוא של המסך. פיתחת מיומנות עם המקלדת,
תמיד צחקת על האיטיות של הכתיבה. עיגולים שחורים מתחת לעיניים
מסמלים כמה מעט ישנת בשבועיים האחרונים. קערות קורנפלקס
מלוכלכת נערמות אחת ליד השנייה והריח לא כל כך נעים. את מהרהרת
אם לקום ולשים אותן במטבח, אבל מיד שוכחת הכל.

"צריך לקום לעבודה", אתה מקליד ולא מחכה לתשובה ,"בעצם, מי
ישן?"
לוחץ אנטר ומחייך. מחכה לתשובה. אתה אוהב את הטון שבו היא
כותבת לך בחזרה. את הציניות שמתגלה בה. את החוכמה וההומור
העדין. זה לוחץ לך בלב ולפעמים יורדות לך דמעות. משחק איתה
משחקי מילים ולא נמאס, רוצה רק עוד. עוד פחות משעה תצטרך
להיפרד ממנה לשעות היום הקרובות ואתה שוקל, בפעם המיליון, אם
לוותר על העבודה ולהישאר איתה כאן.

"מי צריך לישון כשיש אותך?", את כותבת לו ומעולם לא התכוונת
למשהו כמו עכשיו.
מחייכת לעצמך ומנחשת את המשפט הבא שלו. כרגיל, צדקת. הספקת
להכיר אותו יותר מדי טוב. ואת חושבת עליו, קם מהמחשב בעוד כמה
דקות, מתלבש והולך לחיים שלו. עוזב אותך לכמה שעות ארוכות. קשה
לך ואת רוצה להגיד לו להישאר איתך כאן עוד. אבל את יודעת שאת
לא יכולה. גם את צריכה לקום ולהתחיל את היום. שניה לפני שאת
מנתקת את השיחה את מגניבה לו משפט:
"אני אתגעגע..."

אתה קורא את המשפט האחרון שלה וחיוך עולה על שפתייך. כל מה
שעולה לך בראש כרגע זה רק לראות אותה. לראות אותה ולאהוב אותה.
לאהוב עדין, לאהוב הרבה ולא להפסיק לאהוב. אתה מתנער
ממחשבותייך וקם מהמחשב. הולך לאמבטיה, שוטף את עצמך במים קרים
ושוב, חושב עוד עליה. המחשבות עליה טובות והן מטריפות אותך.
מחויך, אתה הולך למטבח ועושה קפה.

את מסתכלת בשעון. השעה מאוחרת, צריך להזדרז. קמה במהירות, עושה
מקלחת קרה. ובמקלחת את נזכרת במילים שכתב לך הלילה. נהיה לך חם
וטוב ואת לא רוצה להתנתק מהמחשבות האלו. אבל נזכרת בזמן,
ויוצאת במהירות. ובזמן ההתארגנות את מחשבת את מספר השעות עד
הזמן בו תוכלי שוב להתייחד מולו, במחשב.

"בוקר טוב מתוק", אשתך נכנסת למטבח ונותנת לך נשיקה על הלחי
השעירה שלך ,"מתי נכנסת למיטה אתמול? אני מצטערת, נרדמתי..."
אתה עונה לה בלי לשים לב והיא ממשיכה לדבר איתך אבל אתה לא ממש
שם. חולם עליה. חולם איתה.

את נכנסת למטבח ובעלך שם מחכה לך עם ארוחת בוקר.
"הפתעה!", הוא מחייך ,"זה פיצוי על הזמן שבזבזנו בימים
האחרונים. פשוט אני עובד כל כך קשה ובגלל זה אני נרדם מהר. את
יודעת שאני מצטער?"
את מחייכת בחזרה ומשחקת את המשחק שלו אבל הראש שלך לא שם.
חולמת עליו. חולמת איתו.

ושניכם יודעים שהחלום הזה לא יתגשם. וממשיכים לגעת בו בלילות
מטורפים חסרי שינה. עד שגם חלק זה כבר יימאס ותרגישו שוב שגרה.
כשרגע זה יגיע, תמצאו לעצמכם תחליף, מישהו אחר לאהוב בסתר,
לרצות, לחשוק.
האם חשבתם פעם - אולי זה הכי טוב שיש?