אם אלעד יבליג על כך, ילדיו יהיו הקורבנות הבאים.

סיפורו הקצר של אלעד מתחיל בבוקר חורפי אחד, או ליתר דיוק
בצהריים סגריריים, כאשר הוא קיבל את המעטפה הירוקה אשר נמסרה
לו על-פי לוח הזמנים המדויק אשר נקבע כבר ימים ספורים קודם
לכן. יחד עם זאת ראוי להבהיר כי אף על פי שלוח הזמנים נקבע
מראש, במקרים הללו שינוי של הרגע האחרון אינו היה בלתי מתקבל
על הדעת.
את תוכנה של המעטפה הכיר אלעד או לפחות חשב שהכיר יחסית היטב
עד לאותו רגע מכריע בו קרתה התקרית. תקרית אשר הפתיעה אותו
במידה רבה אך יחד עם זאת לא הפילה אותו מן הספה הנוחה. הימים
חלפו להם ואלעד אשר היה כמה לרגש נשאב למערבולת האהבה.
אלעד אשר יותר מכל אהב את עצמו ואת רגעיו האינטימיים יחד עם
חברו הטוב והנאמן ביותר, אלעד, התחיל להרגיש את תחושת התלות
והיחד אשר לעולם לא האמין כי יום אחד גם הוא יכנע להן.
התחלות כמו שניתן לשאול כל כותב סיפורים כלל וכלל אינן קלות אך
יחד עם זאת הן הכי טבעיות ואמיתיות שיכול להיות. אך, לצערנו,
סיפורו של אלעד היה רצוף במהמורות כבר מן הפסקה הראשונה עד
שהגיע להתרסקות (שללא ספק אינה היתה בלתי נמנעת) האיטית, הלא
ברורה, הכואבת והמשחררת.
אלעד, אשר חשוב להדגיש מלפני משורת הדין אינו צדיק ולעולם לא
היה, נתן לראשונה בחייו את עצמו ואת פנימיותו ופתח את נקודותיו
הכמוסות ביותר על מנת לתת סיכוי לחוות את הדבר אשר כה דובר,
נכתב ומסופר אודותיו. אלעד רצה לטעום והיה מוכן לתת הרבה (אך
לא הכל) למענה. השיריון אשר היווה חלק חשוב בחייו, הוסר פיסה
אחר פיסה בשמחה מהולה בכאב הקריעה. אלעד היה מוכן.
לאורך כל הדרך המפותלת (אשר חשוב לציין כי היתה קצרה מכפי
שנדמה) אשר עולה אל ההר רצה אלעד לשנות את הדבר המרכזי אשר שלט
וכיוון את חייו לפנות אותו למענה, למרות כל הבורות והמהמורות
אשר היא והעולם הציבו בפניו.
לעיתים הרגיש אלעד כי את אבני החומה אשר הקיפו אותו במשך שנים
רבות מספור והגנו עליו הוא הסיר למענה ולמען חומה אשר תגן
עליה, אך דווקא עכשיו כאשר הוא נאלץ להתמודד עם נפלאות הבגידה
הוא נשאר ערום וחסר כל הגנה. אלעד גילה במשך הזמן כי אין זה
הגוף אשרבוגד בו, הבגידה האמיתית והשורפת היא בליבה.

ברגעים האחרונים שלו לפני שהחליט להיפרד מן העולם אשר נתן לו
רבות אך יחד אם זאת הראה לו את עומקם של בורות התהום, ישב שם
אלעד ועודו חשב על אהבה. אלעד אשר מאז ומעולם היה החזק עומד
עתה בשערייך נבגד.
אלעד אינו כועס, הוא גילה כיצד לפרוק את רגשות הזעם והשנאה
כבר לפני שנים מספר והמקרה הנוכחי אשר ללא ספק היה משמעותי
יותר מן השאר רק הוכיח את שיטתו. אלעד היה מאוכזב.
הוא האמין כי באמת יכול להיות אחרת וכי מגדל הקלפים אשר בנו
ישרוד את משב הסתיו. אלעד אשר אינו ארכיטקט לקה בתסמונת
הישראלית ביותר. אלעד שוב לבד.
בצבא עסק אלעד בפיתרון בעיות ברטרו, "דו"ח מיוחד" בסגנון
ישראלי ירוק, אלעד פעל אז כגם היום בתוך רצף פעולות בתוך חלל
נקי מרגש, רצף פעולות בתוך שגרה, ללא ברירה.
כיבוי השרפות אשר כה התמחה בו במהלך השנים אינו מתאים לסיפור
הנוכחי, השרפה אשר כילתה את העצים הצעירים, אשר דימו את עצמם
כגבוהים אף כי ניתן לראות את גודל טעותם, באיטיות ובכאב רב
השאירה אצל אלעד כוויות אשר אנו כולנו מקווים כי לא ישאירו
צלקות עמוקות אשר ישכנעו את אלעד לנטוש את הדרך אשר דימה את
עצמו כהולך בה.
אלעד אינו מתחרט על רגע מן הרגעים היפים והפשוטים אשר חוו
יחדיו ואשר אותם הוא לא ישכח לעד, הוא מודה לה. היא נתנה לו,
למרות כל הרגש וההיסחפות בנתיבי המשעול, ממתקים אשר ישא בכיסו
לאן אשר יפנה. היא נתנה לו להרגיש. אלעד אומר תודה. התודה היא
גם על הסבל והדיכאון אשר נשאו אותו אל גבהים אשר לא ידע והכיר
ואלמלא אותן תחושות כבדות לא היה מגיע אליהן. המסע אשר לא הוא
בחר בו (אם כי היה מודע אליו מן הרגע הראשון) ואשר כלל אינו
שלו הוביל אותו לנקודות חדשות בחייו.
תקופה ארוכה (אם בכלל אפשר לה ארוכה, אולי נמיר אותה במסויימת)
הרגיש אלעד כהולך בחשכה, כבן עקוד לזבח. אלעד אשר היה רגיל
להתוות את הדרך, נמצא עכשיו מאחור, תלוי בגחמי מצב רוחה,
הרגשותיה ורצונה ליצור איתו קשר. לאלעד לא נותרה כל דרך לתקשר,
נותר לו לצפות ולחכות. לחכות לשיחה כמו שהורגל וכמו שמצופה
וראוי שיעשה ולא לאותיות מרצדות על מסך חיוור.
יתכן וקולו אינו היה מתאים לאזניה, יתכן והוא כלל אינו ראוי,
יתכן והוא נענש על חטאיי נעוריו או אולי יתכן כי נכונה האימרה
השורפת כי שום דבר אינו שורד לנצח.
אלעד אינו בטוח האם טעה בדרך, יתכן והיה עליו לסוחח על עצמו
במידת מה ולא להתמסר בצורה מוחלטת להגנה עליה, החלטה אשר עלתה
לו בלילות ללא שינה. האם הוא מאוכזב ממנו, מהדרך בה בחר, ממנה?
כנראה מכולם. האם הוא ישנה את דרכיו בעתיד? סביר להניח שכן,
הוא לא יתן לעצמו להחשף במערומיו ללא הידיעה כי הוא אינו הולך
בדד בנתיבי הקשר.
אלעד לא רוצה להסתייג ולהיות נחמד, לא זה לא מגיע לה. או אולי
זאת לא היא, אולי זה הגורל, אשר משחק בנו מלמעלה (אלעד לעולם
לא האמין בכך). לאלעד קשה להיות חותך. לצערו הרב התהליכים אשר
העבירו את שרביט המנצחים מן המוח אל הלב במהירות רבה אינם
פועלים ביעילות זו גם בכיוון ההפוך. אלעד מתכוון לסיים בנימה
אופטימית. אסור לו, הוא צריך להילחם בכך ולהיות חזק. אסור לו
להגיד (את מה שהוא עדיין, לצערו, מרגיש) שהוא אוהב וסולח ולא
רוצה לפגוע ורוצה שיהיה לה הכי טוב בעולם ושלא יתחשבו בו. זה
לא נכון! הוא צריך פעם אחת בקשר (מה פרויד היה אומר על בלבול
אותיות קטן שנגרם בכתיבת המילה הזו) הזה לשים את עצמו במרכז.
לכאן ולכאן אלעד הולך להתחיל תקופה חדשה איתה (תפסיק כבר!!!)
אם רק באמת תרצה ותהיה מסוגלת להוכיחו או בלעדיה (יופי!),
תקופה של הפקת לקחים ושחזור חומות ההגנה אשר הגנתן הוכחה
כנחוצה.

אין ספק, ילדיו של אלעד לא יהיו קורבנות.