דנה כרמון / שבריר של נצח |
התבוננת בי ארוכות,
עינייך את גופי מלטפות,
הן הופכות אותו לשלם,
כחומר ביד היוצר.
ציירת על גופי במבטייך,
הייתי כה טהורה בעינייך,
השארת על גופי סימן,
פעם היית איתי כאן.
מלטף את פניי בעדינות של עיוור,
עם כל נגיעה לומד דבר מה אחר,
מחליק את אצבעותייך על גבי,
מרגישה צמרמורות בכל גופי.
נושק לי כמלאך גואל,
אינך אומר דבר. לא שואל.
חום גופך כל כך קוסם לי,
מגע ידך כל כך נועם לי.
פעם, היינו יחד לשבריר של נצח,
פעם, לא היה גופי קר כקרח,
פעם, עמדנו יחד איתנים,
כעת, לחוד שנינו נופלים.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|