|
שכחה סוגרת
על ערמת
זיכרונות
מאחורי דלת
זכוכית אטומה.
מישהו ארג
פתיתי חלומות
אל ערגת ריסים
דקיקים עדינים
סוגרים על ערוגות
עיניך.
בצד,
אין מקום
לזיכרונות.
אי אפשר לראות שם
ריסים ארוכים.
יש שם צל
ופס אחד של אור.
11/10/2003
|
|
|
ושוב פינתנו,
ארגנטינאי מארח
פילוסופים והוגי
דעות. והפעם,
איש אחד, מוכר
בקיוסק בפנימיה
שלא אזכיר את
שמה.
"בוא בוא תאכל.
לא השתנתי על
זה!
באמא שלי!" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.