|
טיפסתי למעלה מגדל אייפל
עם מטרה אחת ברורה לפניי
השתחלתי בין הסורגים
הפניתי את ראשי מטה
והבטתי לקרקע הרחק מתחתיי.
ידעתי שזה עכשיו או לעולם לא
ונדמה היה לי ששמעתי את קולי
צורח: " איני יכול עוד "
ולבסוף נכנעתי
ושחררתי את עולי.
השתנתי למטה בקשת אדירה
פרצופי מעוטר בחיוך של פורקן
ושניות אחר כך
בריטואל ניצחון
ניערתי את פיני כשגופי מרוקן. |
|
|
נהג קו 62 יקר,
מידי יום אני
מפספסת את
אוטובוסך בשעה
4:02, יש סיכוי
שתגיע מעט
באיחור?
אילדה דיין |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.