אינני מסוגל בדיוק לשים את אצבעי
על הדבר שכך גורם לי לחשוב.
על הפחד הקטנטן המקנן לו שם עמוק
המרמז לי על איזו תחושת מכאוב.

אהבתי לך, כך נדמה, שגדולה היא מתמיד
חיוכך יכבוש עוד אלף ארצות.
אך ידייך הרכות, שעם החץ ועם הקשת
מעלות בי אילו כמה חששות.

האמיני לי, זה לא, שאיבדת אמוני,
לא הפסקתי עליך עוד לסמוך
אין בפניך איזו הודעה על כוונת זדון
והחיוך ממשיך על פרצופך לנסוך.

אני בטוח כתמיד ביכולת דיוקך,
בהשוואה - אליך ויליאם טל הוא חובבן.
אך מדוע דווקא שם בחרת לשים את תפוחך,
שם על חזי לפני לבי ההססן.