מוטל לצד הכביש המהיר, מתבוסס בדמו. את נשימתו האחרונה לקח
כבר. לו ידע שתהיה האחרונה, בוודאי היה משקיע בה מעט יותר מסתם
נשימה של שגרה. המכוניות חולפות בזו אחר זו לצד גופתו המרוטשת.
איש-איש בענייניו. מביטים רק קדימה, מאיצים בנתיבי החיים אל
עבר היעד הבלתי נמנע. ומי ייתן את ליבו אליו? אפילו זה שפגע בו
לא הבחין. ואם היה מבחין? כלום היה משנה הדבר? אולי, כשיגיע
הביתה, ישים לב לכתם הקטן שבחזית רכבו. אולי. עדות יחידה שבכלל
היה כאן, בעולם הזה. עכשיו הוא שקט. שותק, כפי ששתק כל חייו.
ללא קבר. ללא שם.

וכי מי יספיד זבוב שנמחץ בשמשה?








12.07.03
שיטוט באחד הפורומים הביא אותי לפתחו של אתגר לכתיבת סיפור
קצר באורך מאה מילים. החלטתי לנסות...