מי,
כתמי ציפורים עפות אל רקיע אפור דלוח
מלאכי גרניט מביטים
טוסיק חמוד יש להלך המשרך בין הטיפות
כרס קטנה, מחשבות שובבות
מישהו נפל לתוך הסכר
משרטט עם הפנס צורת ירח
כישוף
חלום
כרוח בין המילים.
מו,
טועמת ממעינות החיים
כפרפר בשדה ורדים
חופשית
ועיניך צפו מחוזות רחוקים
רוגע וסערה משמשים בערבוביה
אנטלקט שקט
סוד עצור בקפליך
ומבטך מישיר
מה לך ולהבלים
אש זורמת בכלי אהבתיך
משקיפה בליל סהר מלא
ומחייכות עיניך.
מה,
השקע בגדלי חזך
ורך לבבך
פירמי להט הווייתך
והתן מזור לתשוקותיך
פירסי כאבך והדרש
כאררט לנוח אהיה לנפשך
יהונתן לשבילי מחשבותיך. |
