הייתי בטרבלינקה
במקום שהזמן עמד מלכת
שם מחוגי השעון הארור
הצביעו תמיד
על השעה שלוש.
עמדתי שם
בתוך מחנה שכבר לא קיים
תחת צמרות העצים
בסבך השתיקה והדממה.
לקחתי לעצמי פסק זמן
התבודדות של רגע
באותו מקום שמשפחת אמי
כנראה נרצחה.
ואז הבטתי בשעון
בשעון שמחוגי הזמן שלו
מסתובבים ממש כמו בחיים
הנורמלים. הבטתי בשעון
בשעון שלי
השעה הייתה שלוש. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.