אני: "פעם זה היה אחרת. היום, כשאני מנשקת מישהו, במקום להיות
מנותקת מהעולם, אני רק רוצה לצאת מזה. הנשיקות שלי, זה כל כך
מכני.

שפתיים, קצת תנועות לשון, אני אתנשף כדי שהוא יחשוב שאני
נהנת, אני אעביר את הציפורנים שלי על הגב שלו, חצי חיבוק, לא
שלם, כדי שלא יחשוב שאי מרגישה משהו, סתם שרמוטה. אל תדאגי,
תנסי לעשות את הדבר הזה עם הלשון שעושה אותם יותר חרמנים. שלא
יהיה מגעיל, תתנשקו יפה כדי שאנשים אחרים יחשבו שאולי זאת
אהבה, אולי שיקנאו. אני רוצה שיקנאו בי. מה, לעזאזל, הוא עושה
עם הלשון שלו, ולמה הוא חושב שהוא מכונת כביסה? הוא לא אמור
להסתובב ככה בפה שלי, זה לא לונה פארק, והוא לא גלגל ענק. איך
עושים שהוא יפסיק, איך עושים שהוא יפסיק? תסגרי את הפה לשניה
ותנשקי לו את השפתיים, ואז הלשון התוקפנית הזאת שלו לא תחנוק
אותך יותר. הידיים שלו, הן קצת פעילות. טוב, נו, זה לא כזה
נורא, זה רק ציצים... לכולן יש ציצים. אני סתם עוד זוג שדיים.
כל עוד הוא לא הולך על המכנסים, אני מוכנה לסלוח... להזיז את
השפתיים, הידיים שלו מחזיקות לי את הלחיים חזק מדי, למה הוא
מדבר בשפת גוף של מאוהב? אולי גם הוא רוצה שיקנאו בנו... הוא
הולך למכנסים. אני אזיז לו את היד. הוא עושה את הקטע הטיפשי של
מכונת הכביסה שוב... שיפסיק, שיפסיק, שיפסיק, איך אני עושה
שהוא יפסיק? אולי מישהו יתקשר? איפה אמא שלי כשאני צריכה אותה?
איפה החברות שלי? תצלצל, תצלצל, תצלצל!!! הפלאפון הזה... רק
כשאני ישנה הוא מצלצל. אני אזיז את השפתיים כמו שאני יודעת, יש
לי הרבה ניסיון בשטח, לו כנראה שאין. למה הוא מנסה לבלוע אותי?
נמאס לי, אני רוצה להפסיק והוא נכנס לזה חזק. מה עושים כדי
שהוא יעצור? אולי אני אגיד לו ש... ש... ש... שאני שומעת
צעדים... כן, אני שומעת צעדים...

מממ... עצור שנייה, אני שומעת מישהו מגיע.

ככה זה עכשיו..."

אלונה: "ופעם, בעידן התמימות הרחוק, זה היה אחרת... איך זה היה
פעם?"

אני: "פעם, הדבר היחיד ששמעתי בראש שלי כשהוא נישק אותי, היה
שיר אהבה...

אהבתי את פעם...
חבל."