נכנסתי לחדר, והתיישבתי על המיטה.
היה לי נורא צפוף למרות שלא היה שם אף אחד.
הסתכלתי ולא הבנתי מה תופס כל כך הרבה מקום, וככל שחשבתי על זה
יותר הרגשתי יותר ויותר חנוקה.
וככה במחשבה קטנה ומהירה הבנתי שהמחשבות שלי הן אלה שתפסו את
כל המקום, בזמן האחרון הן היו כל כך רבות שכמעט כבר לא יכלתי
להמשיך לחיות.
החלטתי לארוז תיק עם מים וכמה בגדים להחלפה, ולהכניס אליו אחת
אחת כל מחשבה מהקטנה אל הגדולה בלי לשכוח אף אחת.
שמתי עלי את התיק וירדתי לתחנה לא ידעתי כמה זמן ידרש לי אבל
ידעתי שאני לא חוזרת עד שאחרונת המחשבות נשארת שם בפסגות.
אז קניתי כרטיס הלוך לאילת, בהתחלה שמעתי מוזיקה כדי שאני לא
יתחיל לשחרר אותם קרוב מידי הביתה.
שהתחלנו לראות את המדבר שיחררתי חלק מהם דרך החלון העפתי מבט
לאחור ונופפתי להם לשלום.
ירדתי קצת לפני העיר ויצאתי להרים בכל מקום השארתי מחשבה אבל
לא יותר מידי קרוב אחת לשנייה כדי שלא יוכלו לשתף פעולה ולחזור
לראש שלי בחזרה.
לאט לאט הראש שלי התרוקן, לא ריקנות רעה ריקנות טובה שנותנת
שלווה.
בסוף הגעתי לפסגה יכלתי לראות אותן רצות בין הגבעות העפתי
לעברם מבט קצר
וירדתי בריצה לכיוון השני אל התחנה קניתי כרטיס חזרה וגלידה
טעימה
הרגשתי כמו חדשה ואיחלתי לעצמי בהצלחה.