יוסף ברנשטין / געגועים |
כנחשול שלא ניתן לעצירה
השוטף כל הנקרה על דרכו
גואים הרגשות
בלב חסר המנוחה
הזועק בדממה בדמו הלוהט
בשפה שאין בה מילים
קורא לליבו התאום
שמרחק של עולמות וזמנים
חוצץ ביניהם.
עורג לריחות הבוסתן מגופך
לחמימות של שמש ביום סתיו
המזכירים רגעים נשכחים
שנצרבו לעד.
ודמותך עולה מהערפל ואומרת
אני כאן ומיד נעלמת.
דמעה חורשת את מסלול זרימתה
באפיק חרב של לחי צחיחה
ונוגבה ביד רועדת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|